זה קל לשכוח את אלה שצחקת איתם, אבל קשה לשכוח את אלה שבכית בגללם
אז אני ונדב נפרדנו
יותר נכון אני נפרדתי ממנו אבל זה היה בהסכמה אפשר לומר..
איך שהוא עוד השלמתי עם זה שנפרדנו.. המשכתי הלאה.. לא התעסקתי בזה כל כך
אבל ביום שלישי בערב דיברנו..
וזאת היתה השיחה:
נדב:" אני חייב לשאול אותך משהו.."
אני:" שוט"
נדב:" היית שמחה שנפרדנו?"
אני: " לא"
נדב:" היה לך חיוך על הפנים"
שתיקה
נדב:" את עדיין אוהבת אותי?"
אני:" ברור שכן אתה צוחק עליי?"
"ואתה?"
נדב:" לא כבר לא.. זה עבר לי"
זה מה ששבר אותי..
ועוד אחרי שאמרתי לו שאני עדיין אוהבת אותו.. איזה מן בנאדם חסר רגשות יכול להיות כדי להגיד לך שהוא לא אוהב אותך יותר ועוד אחרי שאת אמרת לו שאת עדיין כן
זה לנעוץ לי את הסכין ישר בתוך הלב
בלי לחכות
בלי לתת לפצע להתרפא
מה עושים עכשיו?