זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד.

אז בואו נכיר קצת יותר לעומק אחד את השני.

אני אתחיל.. :)

שחית בעירום? אההה, נופ.

שלשום, היה היום המדהים בחיי.

יום שלווה באינספור רגשות : עצב ,שמחה,כעס ,תסכול ,בלבול, חרדה וכמובן-התרגשות רבה.

יום שפותח באופן רשמי, ברור ומובהק לכל : רבותי, הגענו לסוף !!!

אבל, סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

כך אומרים ,לא ?!?!

היה לי יום מדהים, לא האמנתי שהוא ייצא כל כך יפה,יום מלא אנרגיה ושיתוף פעולה מכלל חברי השכבה.

למרות הריבים והכעסים, אני יכולה להגיד בפה מלא שסוף - סוף הצלחנו !!

הצלחנו להתחיל את הסוף של הסוף בצורה נעימה, כייפית ואופטימית.

תמיד שמגיעים לסוף של הסוף, אני מתחילה לפתח שיטות של התרחקות, של אאוטסדריות,                בשביל לא להרגיש שאני חלק מהסוף, לא דעת שכל זה גם איכשהו כל זה מתקשר אלי.

השנה החלטתי להתמקד בצילום.

צילום זו חוויה משונה,קצת אחרת,התפקיד שלך הוא החשוב ביותר,לנצור ולשמר רגעים של אושר,שלא יחזרו על עצמם לעולם.

הצילום מתמקד באנשים - שכל אדם הוא עולם ומלואו,כל אחד סוחב עימו את שק הרגשות שלו ובכל פעם שולף ממנו רגש אחר לעיני המצלמה.

הרגעים שהמצלמה תופסת הם נדירים,כל כך יפים,עדינים,שבריריים,מלאי חיים ואהבה גדולה.

אותם הרגעים שתמיד יהיו כל כך נעימים לזיכרון.

אני מרגישה שאותם הרגעים זועקים אלי: אל תשכחי אותנו !!! - ואני, לא אשכח.

איתי הם ישארו,תמיד.

על המדף, בתוך קופסא קטנה, הן נחות להן בשלווה, בתוך 9 קלטות.

810 דקות של אושר,יופי,שמחה ואפילו גם כאב.

כל מאוויהן של אותם הקלטות, הוא לצאת אל העולם ולהיראות לכל. 

היה לי יום מדהים.

וכמו כל דבר בחיים,הוא נגמר.

צריך להשלים עם זה, איכשהו.

יום שמיניות 2008 - שזועק לכל "סוף".

זמן.

מהו זמן ?

למה הוא בעצם קיים ?

מהי ההגדרה האמיתית.

לפי המילון, זמן הוא שינוי.

לפי הלב?

זמן.

הוא כאב.

הוא געגוע.

חלל שחור וריק.

לו היה אפשר, הייתי רוצה לעצור את הזמן.

לדקה אחת בלבד, ולהתגאות.

להתגאות בכל הטוב שמסביבי.

להתגאות בבחירותי.

להתגאות במעשי.

להתגאות באנשים שמסביבי.

להתגאות ש-כ-א-ן.

אני רוצה להיות מתוך בחירה,

אני רוצה לתת מתוך בחירה,

אני רוצה להיות חלק בלתי נפרד בתוך היצירה הזאת מתוך בחירה.

ואחרי הדקה הבודדה,

שבה הבנתי כל כך הרבה דברים,

לאפשר לזמן להמשיך ולחלוף,

במהירויות שונות ומגוונות- מהר- כמהירות האור, לאט- כזחילת הצב.

באיזו צורה שהזמן יחפוץ בה- שאני אחפוץ בה.

כי אני,

רק אני.

יקבע איך הזמן שלי יעבור.

"יש סימנים שכבר חלפה לה עוד שנה,

אמרת והסתכלת על השעון שקניתי לך.

ובכל זאת,גם אם בכל סוף יש איזו הקלה,

ידעתי שיש פה איזו התחלה.." (שלמה ארצי)