כל כמה זמן אני מגיעה למין יתפרצות של שאלות ותובנות בתוכי.
ורק אם הן מגיעות בעוצמה מספיק חזקה אני מרגישה צורך ליכתוב אותן בבלוג
אהה,וזה אפעם לא משהו חיובי כמו איזו קובצה מגניבה אנחנו בנוע"ל
אנחנו השגנו COOLER לקן בשלושה ימים+גיסנו כספים וכל זה מאחוריי הגב של המדריכים
זה למשל משהו חיובי וחביב שלעולם לא אפרט עליו
אני תמיד אכתוב יותר בסגנו של:הכל נורא מאולץ בימים האחרונים
אני מנסה להיות אני ולא הולך לי
זה כאלו מי שהייתי כל השנים האחרונות זו לא מי שאני בשבועיים האחרוני
לא מביעה רגשות או יתעניינות
אני דווקא כן מתעניינת וכן מרגישה
אבל משהו קפוא אם אני אביע עכשיו יתעניינות וסימפטיה זה יהיה כל כך מאולץ וכל כך בכוח שעדיף להישאר קפואה
מלאת רחמים עצמיים שעושה את עצמה טיפשה
זו לא אני קבינימט
זה כאילו הראש כבר הלך קדימה ואני והגוף שלי עוד במקום
ולמה?
כי קשה
קשה ליתנתק
רק עוד יום
רק עוד שבוע
רק עוד שנה
ודיי
אבל הדיי הגיע מהר מדיי ליפניי שהספקתי להבחין בו
אני עוד לא רוצה לזוז עם הגוף לכיוון הראש
"רק עוד שבועיים ודיי
אמרתי לאמא ביום של המעבר
תני לי עוד את השבועים האלה להיפרד אני צריכה אותם והחברות שלי צריכות אותם"
זה לא נכון.
לא אני צריכה אותם ובטח שלא החברות שלי
אבל ברור לי לגמריי שאני אשאר אותם
עוד יום הולדת ועוד יום בקייצת
הכל עובר לאט ומגעיל
כמו ללכת נגד כיוון הרוח בשרב
נקווה שהחברות לא מרגישות בשינוי שחל
יום נעים
אחת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
