וואו, הרבה זמן לא הייתי פה, וכנראה שאני לא יחידה.
החופש הזה מסתמן כאחת התקופות הגרועות בחיים שלי.
מוזר לי שחזרתי לעדכן דווקא בתקופה כזאת, כשיש לי מחסום כתיבה.
הימים עוברים מהר ומתהפכים לי לגמרי,
זה מתבטא בארוחות הצהריים שאני אוכלת ב4 בלילה.
קשה לי עם השגרה המסריחה הזאת של לעשות כלום.
שגורמת לי לחשוב הרבה על דברים שכבר מזמן הייתי רוצה לשכוח.
אין לי כוח ומוטיבציה לכלום. לא לעבוד ולא ללמוד.
גם עד הגיוס יש לי עוד איזה חודשיים ובאמת שאני לי מושג מה אני הולכת לעשות עד אז.
מתגעגעת לבית ספר.
סוף סוף התרגלתי לאף, שבהתחלה היה נורא קשה לי,
בכל זאת עברו כבר ארבעה חודשים.
הגעתי לתקופה כזאת בחיים שאני הכי שלמה עם עצמי אבל הכל כאילו מאבד משמעות.
תיכננתי פוסט אופטימי אבל אני רואה שהאופטימיות נעלמת בערך לפני השורה הראשונה.
לא יודעת מה יהיה. I guess time woul'd tell
שיהיה לכם אחלה המשך שבוע
גיוס קל לכל המתגייסים.
ואם גם לכם משעמם, מוזמנים להעסיק אותי בפייס או במסן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
