מדיי שנה,
כ500 איש מוצאים את עצמם
על גשר ברוקלין בגלל
לב שבור.
כולנו יודעים מה זה. אני לא כל כך רוצה להרחיב בנושא.
לשפוך דעות אנושיות על כל הדברים הלא אנושיים שקרו שם.
הזעזוע, הצמרמורת וכל אותן התחושות שמרגישים כשהמילה "שואה" עולה בראש.
לדעתי זה קצת צבוע "יום השואה".
לאלה שאכפת זה תמיד שם, ולאלה שלא, היום הזה לא ישנה כלום.
יזכור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
