הזמן האחרון כל כך מוזר.
יום אחד הכל נראה לי כל כך טוב ורגיל ופשוט ויום אחרי זה, זה נראה כמו total mess.
הרבה מחשבות מטרידות אותי, על הצבא, העתיד, העולם, החיים.
סדרי היום שלי התהפכו לגמרי. יותר מדיי דברים חסרי חשיבות מפריעים לי.
המשפחה המעפנה שלי שטוחנת את השכל כל יום, שאני באמת כבר לא יודעת לאן לברוח.
עם ההורים אני בכלל לא מדברת כמעט חודש, וזה רק לטובה.
התקופה האחרונה מתאפיינת בהרבה אלכוהול, מעט כסף, הרבה קשרים מגוונים.
כל יום קורה משהו מעניין ולא משאיר לי הרבה זמן איכות עם עצמי.
בתכלס יש דבר טוב אחד בשבועות האחרונים
שפשוט ממלא אותי בהרגשה חיובית כמו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.
משמח אותי שסוף סוף זה ככה, שהכל בינינו ברור
שאני יכולה לספר ולסמוך, שאני יודעת כמה אני חשובה לו,
שאני חלק בלתי נפרד מהחיים שלו
אני תמיד אוכל לקבל את החיבוק והנשיקה שלי כשרע לי
ווואלה, אולי אחרי הכל באמת אין כמו ידידות.
טוב זה היה ארוך..
יש לי הרגשה שאני אעדכן בקרוב
יאלה, עד הפעם ההבאה