"מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני .. "

הידעת כי ספורט לא גורם לירידה במשקל, להיפך הוא יכול לתת לך אשליה של כושר ודיאטה, אבל למעשה את עלולה להשמין ולעלות במשקל? למה ספורטאים מקצוענים לרוב סובלים מהפרעות אכילה? איך יכול להיות שטירונים רזו למרות שאפשרו להם לאכול בלי הגבלה? שאלות אלה ועוד רבות אחרות נידונו בוועידה המדעית לתזונה לשנת 2008 שנערכה בשבוע שעבר בתל אביב.

אחת הנקודות החשובות שמעלה יאיר להב, ראש תחום הכשרת מדריכי כושר ותזונה במכון וינגייט, קשורה לטבע האנושי. כשאנחנו מקבלים החלטה שקשורה לאורח חיים אנחנו בדרך כללי מלאי כוונות טובות ומוטיבציה לבצע אותה, אך כאן יש מוקש שצריך להיזהר ממנו. "אם מעמידים רף לא ריאלי לפעילות גופנית - יצא שכרנו בהפסדנו", הוא מסביר.

"יש מחקרים רבים שמראים ירידה משמעותית במשקל, אך הם לא משקפים פעילות גופנית ריאלית אלא פעילות גופנית שאנשים, בעיקר כאלה שלא מתאמנים קבוע, לא מסוגלים לעמוד בה לאורך זמן. גם אימוני כוח אמנם מזרזים חילוף חומרים, אך אנשים שמנים לא מסוגלים לבצע פעילות קשה מידי והיא עלולה להוריד את המוטיבציה".

ספורט יכול להשמין
בהמשך להב הפתיע עם הנתון הבא: "רוב המחקרים מראים שפוטנציאל לירידה במשקל בעקבות פעילות גופנית - מוגבל במקרה הטוב. לפעילות הגופנית יש השפעה לא מדרבנת כיוון שאנשים מרשים לעצמם לאכול בלי גבול. בנוסף, הפעילות מעלה פעמים רבות את המאסה בגוף".

למרות החסרונות הללו יש לפעילות גופנית מספר יתרונות בולטים:
• פעילות גופנית מדרבנת לעמוד בדיאטה שנקבעה במקביל בדרך כלל
• הפעילות הגופנית מוסיפה למראה חטוב, משפרת ניצול שומני, מייצרת פרופיל הורמונלי שמעודד ניצול שומני ומפחיתה שומן בטני
• צריך לזכור שפעילות אירובית ופעילות כוח הם ערך מוסף לתזונה
• אם הפעילות הגופנית נעשית ללא תמיכה תזונתית ניתן לראות ירידה במשקל בטווח הקצר, אך בטווח הארוך רואים עלייה
• המסקנה: שהאפקטיביות המרכזית של הפעילות הגופנית היא בעיקר בשמירה על משקל נתון

סופרי הקלוריות וסופרי הקילומטרים
לא רבים מודעים לשכיחות הגבוהה של הפרעות אכילה בקרב ספורטאים: אנורקסיה, בולמיה, עיסוק מתמיד עם אוכל ואחוזי שומן, הרגלי תזונה חריגים, שימוש באמצעים פתולוגיים לשמירה על משקל נמוך ועוד הם רק חלק מהתופעות הנפוצות. המצב חמור עד כדי כך שיש גם מי שלא מתקלחים לפני תחרויות כדי שהמים לא יכנסו לנקבוביות הזיעה.

בין שאר עיסוקיה של ד"ר נעמה קונסטנטיני היא משמשת יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי. תחת הכובע הזה היא מסבירה את הסיבות לשכיחות התופעה: "ישנם ענפי ספורט אסתטיים כמו ריקוד בהם המועמדים נמדדים בין השאר על פי המראה שלהם. בנוסף, יש ענפי ספורט בהם המתמודדים מחולקים לקטגוריית משקל. החלוקה הזו מדרבנת את המתמודדים לירידה במשקל וגורמת לתופעה נפוצה של ירידה חדה במשקל, 6-10 קילו, תוך שבועיים לפני תחרות. השילוב של דרישה לשיפור ביצוע, אסתטיקה ולחץ מאמנים מביא לתוצאה העגומה: 50 אחוז מהספורטאים האלה סובלים מהפרעות אכילה".

הקבוצה השנייה שנמצאת בסיכון היא סופרי הקילומטרים. אצנית מרתון שמתאמנת באופן כפייתי, ורקדנית בטן שסופרת תרגילי בטן באופן אובססיבי הן רק חלק מהדוגמאות. היכן עובר הגבול בין משמעת אימונים מפרכת להתמכרות שלילית?
קונסטנטיני מבחינה: "יש סיטואציות שכולנו מכירות בהן אנחנו אומרות לעצמנו: 'היום יש לי חתונה אז אני ארוץ קצת עכשיו'. סיטואציה כזו היא בגבול ההיגיון. בדרך כלל יש בעיה כשמגיעים למצב שמתאמנים כל יום בכל מחיר, גם אם חולים. אחד הסימפטומים להתמכרות שלילית לספורט הוא שאם מפספסים פעילות מתחילות תופעות של דיכאון ורגשות אשם".

גם התלבושת של המתעמלות מעודדת את התופעה: "אפשר לראות ענפי ספורט שונים בהם נשים לובשות ביגוד מינימליסטי לעומת הגברים: ריצה, קפיצה לגובה, כדורעף ועוד. במשחקי כדורגל וכדורסל אין הבדל בין ביגוד של גברים ונשים ואפשר לראות שבהתאם מקרי הפרעות אכילה נדירים יותר", מסבירה קונסטנטיני.

הנקודה החיובית היא שלאחר שמספר מתחרים אנורקסיים מתו מהמחלה הוועד האולימפי הבינלאומי שינה מספר חוקים בתחרויות. הוא החליט לתת יותר נקודות על גמישות ויכולת ביצוע, ולמשל בענף הסקי החליטו לקצר את המגלשיים מתחת למשקל מסויים כדי להוריד מוטיבציה לרדת במשקל.


חמשת כללי הברזל לשילוב תזונה וספורט
1. התחילי מפעילות קצרה שתוכלי לעמוד בה. שעה שלמה של פעילות זה אמנם נחמד, אבל לא יהיה שינוי מהותי כיוון שמדובר בזמן לא ריאלי ואת עלולה להתייאש מהמשימה שלקחת על עצמך.

2. יש חשיבות למיקום הפעילות, משכה והעיתוי שלה. לא משנה איפה את מעדיפה להתעמל, בבית או בחוץ, חשוב שתעשי זאת בסביבה רגועה שתביא לך חשק ותייצר אצלך ציפייה לפעם הבאה.

3. אם את מתחילה בפעילות גופנית כדאי שתדעי למה לצפות: אחוז השומן שנשרף גדול בהתחלה, אך פוחת ככל שממשיכים בפעילות. אם את מעוניינת בירידה חדה אין מנוס משילוב דיאטה.

4. שמרי על הרגלי אכילה נכונים בתקופת הפעילות. גם אם אינך רעבה בגלל הפעילות שעשית (תופעה שמבוססת מדעית בחינה פיזיולוגית) אל תוותרי על ארוחות מלאות.

5. קחי בפרופורציה הנכונה הן את הדיאטה והן את הפעילות הגופנית. ספירת קלוריות אובססיבית או ספירת קילומטרים כפייתית מעידים על הפרעה.