לילה טוב חנצ'
לילה טוב דינק'לה
~סקרילילילילילליייייויויויויויו~ [הייתם עדים בזה הרגע לאפקט חזרה בזמן]
במוצאי שבת קודש,ארזתי תיק ושמתי בו את הדברים החשובים,המצלמה שלי כמובן,כמה חולצות ועוד פריטים לא חשובים,ונסעתי לעבר קרית אתא.ולמה קרית אתא? בגלל שמשם יש אוטובוס עד לירושלים וזה זול.וכמובן נעשה כל מה שביכולתנו בכדי לחסוך כסף.חוץ ממני,שיש לי נטיה לבזבז את כל כספי על אוכל,אבל זה רק כי אוכל חשוב,כי כאמור אני צריכה לגדול.אז אני וקוּבוּצי התייבשנו בשמש,אחרי שאכלנו עוגת גבינה חלומית שפנטזתי עליה ראו ערך "מממ מה בא לי עכשיו",וחיכינו לאוטובוס שיבוא וישא אותנו לעיר הקודש.טוענים שיש לי בעיה עם טונים,ואני אומרת כאן קבל עם ועדה שאני באמת לא שמה לב.מולנו היה שלט של ציפי תורג'מן.ציפי תורג'מן,מסתבר,מאוד רוצה להיות ראש העיר של קרית אתא,ואני באמת לא מבינה למה אבל היא החליטה לתלות פוסטר שלה על בנין שהיה מול התחנה שלנו.אז כהרגלי ניסחתי את השם שלה כפי שהיא היתה אומרת אותו,וזה כמובן היה בטון ערסי-ספרניתי כזה,כפי שחלקכם המכיר אותי בוודאי יכול לדמיין,ולחלקכם שלא מכיר החלטתי לחלוק את התמונה בכדי שמציאת הקול המתאים יהיה פשוט יותר:
כן,עכשיו אתם יודעים.וציפי,לא אישי הא?
ומאז ציפי נהיתה שם קוד:בכל פעם שחנצ' עושה משהו טיפשי שמפדח את הסביבה יש לומר "ציפי תורג'מן".
האוטובוס הגיע ועלינו,וכמובן המקום שנשאר היה בצד של השמש.שיט.מלפנינו מישהי נרדמה על החלון ולקובוצי לא היה נעים לפצלח לה את הראש עם הוילון אז פשוט נשארנו ככה,עם השמש על הפרצוף,משחימות אט-אט.
נסיעה ממוצעת לירושלים לוקחת 3 שעות,ובזמן הזה צריך למצוא תעסוקה,במיוחד אם יש מנת ריכוז מאוד מצומצמת כשלי,אך בית המקדש חרב,וזה תשעת הימים אז אסור לשמוע מוזיקה.אז פשוט נשארנו שם,על המושבים הצלויים מהשמש הקופחת,חסרות מעש נרדמות זו על זו.
זה מסוכן!!הוא יכול להתפוצץ-אנחנו נתפוצץ!!! צרחה האישה ההיסטרית מהמושב האחורי והעירה אותנו.מסתבר שהאוטובוס מלפנינו התחיל להעלות עשן,אל דאגה,לא מחבל,המנוע או חלק בלתי מזוהה אחר המצוי ברכב נשרף."ברוכה הבאה לירושלים" אמרתי לקובוצי,והאין זה ספתח נפלא לעיר בעלת הרקורד המלחיץ ביותר של אובייקטים הנוטים להתפוצץ.
אז בשעה טובה הגענו לירושלים,ואצנו רצנו ליטול ידיים וסופסוף לאכול את הסנדוויצ'ים ששירה הכינה,שזה סנדוויצ'ים מהערכה של קובוצי שכוללת טונה עם זיתים שחורים,בצל ועוד ועוד.התיישבנו ליד המדרגות של התחנה המרכזית והתחלנו לבלוס,וכמובן קיבלנו מבטים מרחמים מעוברים ושבים ואפילו חשבנו לנסות את מזלנו בתרומות.קובוצי אומרת שצריך שתהיה לנו מטרה,לא משנה מה,אבל שתהיה ואז נלך לכבוש אותה,וזה יעביר לנו את הזמן עד שדינ'קה תבוא.אז הסתובבנו והסתובבנו,התעצבנו מהעובדה שאנחנו בירושלים ואין לנו שום יכולת לקנות בגדים,והמשכנו להסתובב ואז דינק'ה הגיחה.פטפטנו לנו,בעוד אני סורקת אנשים,כמובן רק בשביל לראות מה הם אוכלים,והתגרתי לי מחבורת בנות שלגמו להם ברד.לי יש מטרה! אמרתי,נלך לקנות ברד! וזה עולה חמש שקל! אז כמובן הם גירשו אותי כמו הורים טובים בכדי שאני אלך לחפש אוכל ואשאיר אותן עם קצת שקט.
חזרתי,כמובן אחרי שלא הצלחתי למצוא,והתחלתי לשיר לעצמי,ולנגן על בקבוק המים הקטן שאחזתי,בעצב,כי אסור לי לנגן.
"יש לך קרובים
בשכונת התימנים" X3
מילים:חנצ',מציטוט דבריה של דינק'ה
לחן:השיר "אישה נאיבית" שזימזמתי כל היום.
וזה היה השיר של היום.אז הלכנו לטייל,והגענו לגן העצמאות שם סטלנו וישנו עד שמילק הגיעה,ואז המשכנו לסטול,ואח"כ הלכנו לכותל להתפלל מנחה.היום המשיך לו והגיע יום שני.
קמנו השקם ונסענו לכנס "בנין שלם",שלשמו הגענו,והוא יום של שיעורים לנערות.
נדדנו בין שיעורים,הרב אוהד תירוש החמדוד,והרב שלמה אבינר! כמה כיף היה,כמה למדנו!
איך הוא מעביר את הנושא,בשלוותו האופיינית,שוזר בדיחות שבכלל לא התכוון אליהם,בשקט בשקט. ["תינוק בוכה - איי-"].קסומות,נסענו משם בערב לעבר המדרחוב להוטות מרעב,במרדף אחרי פיצה.וכמובן,החנות היתה אי שם לי המרכזית.אירוני.ירדנו על 2 מגשי פיצה דשנים כשענבלבל הצטרפה אלינו.חזרנו למרכזית וחיכינו לאוטובוס.הלכנו לשירותים והפלא ופלא! השירותים עלו שקל! שקל שלם!! לא אגורה,לא חצי אגורה,ש-ק-ל!
רציתי למחות,באמת שרציתי,רציתי לרוץ עם חברת בנות שואגות לעבר המחסום ולהכנס בחינם,אבל היתי צריכה להתפנות,אז,אז נשברתי.עברתי לצד שלהם.לצד עם האסלה.
האוטובוס הגיע,ונסענו לנו,מעמיקות בדברי תורה בדרך-עם נסטי כמובן-
ואני,אני שאלתי,איך?
איך זה שהתירו לחבורה שלנו לאכול בתשעת הימים?
הרי זה הדבר שהכי שימח אותנו היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין...
