שורף לי
בבטן
צורב לי בעיניים
רוצה להתקרב אבל יש חומה כל כך גדולה ביני לבין כולם
על פניו הכל השולחן
אבל מה שבאמת כואב לי
לא יכולה
לגלות
ואם אספר לא אוכל
יותר לברוח
אל אותו שדון תעתועים
ולא יודעת איך אחרים יקבלו אותו
מרגישה שנאה אל עצמי
אל כל כולי
יש פער בין החיצוני לבין מה שבפנים
הכל מרגיש כל כך רקוב ומרקיב
כרגע לא מצליחה להרגיש
לא יודעת אם ככה אני רוצה את זה
ולא יכולה עליו
לא יכולה
קולט אותי בשניה
ואני כל כך אוהבת את זה
שאני לא יכולה עליו.
והוא פינה של טוב
של חום של אהבה גדולה
שאפילו אין לי לעצמי
ואולי כל הנהרות הם עייפות
ואולי כל הכאבים יעברו
ולא רוצה להתרגל לכאב
לקום בבוקר ובקושי להלך
להעביר עוד דקה ועוד שעה
רק שייגמר
ועוד מעט זה מגיע ולא מצליחה להתרגש
רק להתרגז
ולהתקוטט
ומה שייכלתי לו לא מצליח להתמשש
והתחושה היא כרגע שכלום לא מסתדר
מחניקה בשקט את שדון התעתועים
אבל הוא שם והיה שם הרבה לפני
וכבר חשבתי שהלך ולא ישוב
כבר שמחתי והיה לי כל כך כיף
והכל מסתדר והוא שוב פה זה כל כך מעציב
והבוקס בבטן מאותה אחת יקרה
שרוצה כל כך בכוח בטובתי כמה כאב יש באהבה להורה
שדחה אותך , שהתעלם ממך
וכל הזמן אהב גם שאהבה שלו היתה מהולה בבחילה מהדרך שאותה בחרתי
גם שאהבה שלו היתה מלאה באטימות לכל ההווייה שלי
קשה לי
כואב לי
ולא מצליחה להתעודד ,
ועוד מעט הוא פה
די לכאב .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קריסטל אנה.