ברווז פקין

בהתחלה פחדתי לכתוב על זה כי פחדתי להרוס את זה (ע"ע "חמסה חמסה שום בצל" ) , אחר כך פחדתי לכתוב על זה כי פחדתי שזה יהרס מעצמו . אבל עכשיו אני רואה שאני אוספת דברים קטנים של חיבה וזה הופך להיות יותר ויותר קשה להשאיר אותו רחוק. אז כנראה שאין ברירה להודות בזה בפני עצמי וגם בפניכם (בשביל מה אני מחזיקה אתכם פסאודו פסיכולוגים שלי?)

אני אוספת את הדרך שבה הוא פותח רק עין אחת בבוקר , בניסיון להכחיש שהבוקר הגיע. אני אוספת את הדרך היוגית כמעט שבה הוא יושב מול המחשב. אני אוספת את הריח שלו ואת הפארנויה הקלה שהיא די סקסית ומצחיקה. אני אוספת  את החיוך שלו וגם את הריחוף הזה שלו כשהוא לא שם לב. אני אוספת את איך שהוא נשמע ואת הנקודות של המגע. אני אוספת כל סנוז שלו בבוקר ואת העובדה שהוא אוכל כמו ילד בן 16 בלי השגחה הורית.  אני אוספת את ההרפתקנות שלו ואת השערות שלי שאני מוצאת עליו ולהפך. ואת הרוך בקול שלו ובידיים.

כמו אספנית-  להניח כל דבר קטן במקומו  בתוך תיבה שמתחברת לזו שאחריה בניסיון לראות משהו לא רק עם העיניים.  

יש לי אוסף קטן של דברים שהם שלו. 

רציתי לכתוב לכם גם על העבודה החדשה

והדירה החדשה. 

בפעם הבאה