חיה בכאילו

היי ,

פעם ראשונה שאני כאן,מעניין אם זה ילך.

בטח חושבים לעצמכם מזל שנזכרה אחרי שכל העולם ואשתו מכירים כבר את הבלוגים, בעלים של הבלוגים מקימים את האמא של האתרים של הבלוגים.

מה לעשות שרק עכשיו נתקלתי בכתבה ב-YNET ואמרתי יאללה בואו ננסה.

אז כן אני מרוין ואני פעם ראשונה כותבת בלוג.תתבעו אותי..

האמת מה שבכלל רציתי זה בכלל לבכות על זה שמר גורלי וגורל כולנו הנה נגמר החופש. חול המועד תם ואנחנו חוזרים לעבודה.שישמור אותנו האלוהים.

היה כזה כיף אילו יכולנו כל היום להיות בחופש לנוח לבלות עם חברים ולא לדאוג לכסף.מי בכלל המציא את הקטע הזה המרדף אחרי הכסף.או יותר טוב במי בכלל החליט שסופ"ש צריך להסתיים ביום שבת ושבוע חדש מתחיל ביום ראשון.אה?

האמת היא שסביר להניח שלא הייתי מרגישה ככה אלמלא סבלתי כל כך בעבודתי הנוכחית.ואלמלא ידעתי שאני חוזרת עכשיו לחודש שלם של סבל.

אולי לאחרים העבודה הזו מתאימה.לא לי.אז קצת עצוב שגיליתי את זה ממש ארבע חודשים אחרי שהתקבלתי לעבודה.אבל מה לעשות.אין.הקטע הוא שאני מחפשת עבודה אחרת  וכאילו דווקא שלכל ראיון עבודה אני מגיעה ממש לשלבים הסופיים ואז אני מקבלת תודה אבל לא תודה.

אין לתאר את המרפי הזה כשרק התקבלתי לעבודה הזו היו לי ביד עוד 2 משרות ועכשיו כאילו כלום.המרפי הזה מישהו חייב לקחת ממנו את החוק הזה.

אולי עכשיו אחרי החגים זה ישתנה.חול המועד נגמר אולי לא רק החופש שלי אולי גם החופש של המשאבי אנוש של מקומות העבודה.אולי זה לא נורא כל כך שחול המועד נגמר אולי זה אומר שדבר נגמר ודבר אחר מתחיל.הלוואי..

טוב ועד לבלוג הבא שיהיה חג שמחו