חיה בכאילו

חזרתי שוב

אומרים שלכתוב יומן עושה טוב.אז אני מתמידה.הטענה אומרת שכשאדם כותב את מה שיש לו על הלב.זה מפסיק להטריד אותו.

אז אולי זה יעזור.למה המוח שלי לא מפסיק לעבוד.

החלטתי שאני הולכת לומר לבוס שלי שאני לא אוהבת את העבודה הזו.שיעשה מה שיעשה אבל אני לא מסוגלת להסתובב עם התחושה שכול הזמן צועקים עלי.להרגיש שאולי אני מאכזבת את כולם.די נמאס לי.נמאס לי לקום באמצע הלילה להתחיל לחשוב מה יש לי לעשות בעבודה.לחלום בלילה על האנשים מהשיווק שיושבים וצועקים.

אני לא מסוגלת יותר.די.נכון שהמשפחה והחברים אולי ירימו גבה וכרגע אין לי עדיין שום עבודה אחרת ואין לדעת מה הבוס יעשה .אבל צריך לצאת מנקודת הנחה שיותר גרוע לא יהיה.

האמת התחושה של לעשות סדר בחיים עברה עלי השבו והחליטה להשאר.זהו צריך לסדר את החיים.העבודה,מערכות היחסים המגורים הכל צריך להזיז.להפסיק לתת לחיים להכתיב לך את הדרך.

השבוע יצאתי עם בחור שמישהו מהעבודה הכיר לי.דיברנו די הרבה בטלפון.והיה נחמד.למרות שאני לא בקטע של בליינד דייטים.לא יודעת היה נחמד השיחות בינינו.השבוע הוא התעקש שהגיע הזמן להפגש ולעבור מאפלטוניות מוחלטת למשהו אחר.והסכמתי.אפש לסכם שהעברנו את כל הדייט בלדבר עלי.ואני אומרת שאני מנם חופרת אבל לא היה נעים בסופו של דבר.ואחרי כמובן שהיתה שתיקה מביכה וממש התחננות שלי שיספר משהו גם הוא, והוא לא עשה/ניסה לעשות משהו.הזמנתי חשבון.נתתי ללוות אותי לאוטו שלי ושוב אחרי בהייה ממושכת והתרשמות מהאוטו החדש.לקחתי יוזמה ואמרי שהיה כיף נתתי לו נשיקה על הלחי ונכנסתי לרכב.הוא היה נראה לי די בהלם.ואני יצאתי בהרגשה של יאללה לא אז לא.

הוא כמובן לא הרגיש אחרת אחרי 3 ימים הוא שולח סמס ושואל האם התייאשתי.החזרתי לו תשובה שנראה לי ששנינו התייאשנו ואז הוא התחיל שהוא מצטער והוא היה עייף ושאני באמת חמודה והכל והוא ישמח לעוד הזדמנות.כאילו אם הרגשת חרא אז עכשיו תרגישי יותר חרא.אמרתי לו שאני אחשוב על זה.ועכשיו אני מרגישה גם באיזור הזה בדימומים.

אבל גם בתחום הזה של חיי אני חייבת לקחת אחריות נראה לי.לא רוצה לפגוע באף אחד אבל אם זה לא היה טוב בפגישה הראשונה מה הסיכוי שיהיה טוב בסיבוב השני.

בקיצור החיים שלי בבלגן .כמה חבל שאין איזה מקל קסמים שיכול לסדר את כל הבלגנים אה?