"מזל רע ? ! לך ? ! " כך צרחה לי נעמה בטלפון .
"לך למשל , זה בחיים לא היה קורה ! " עניתי לה .
השיחה העצבנית התפתחה לריב ואני נתקתי לה . בסה"כ רציתי לספר לה על איך בדיוק כשהגעתי לפארק שקבעתי בו עם כמה חברים הופיע לו כתם אדמדם על מכנסיי הבהירים ורק נעשה כהה יותר ויותר. הבנים החלו לצחקק והבנות נגשו להסתיר אותי . בדיוק כשגיא יצא לקראתנו עברתי שם מוסתרת בידי חברותיי .
כולם כל כך מתפלאים כשאני טוענת שאין לי מזל . "את רקדנית מעולה , ילדה אחראית ורצינית , תלמידה טובה , חברותית " ועוד שלל מחמאות אחרות . אך מה שמסביב כלל לא מעניין אותם .
בעיות אהבה , אמנם אצל כולם , אבל כבר לא מדובר רק בזה . אני יפה , לדעתי לפחות .
ולא היה לי חבר לעולם . אז נכון שזה לא כזה רציני ולי אישית זה לא מפריע . כבר 4 פעמים עברתי מעיר לעיר ורק כעזבתי הבנתי כמה באמת נוראה העזיבה שלי . הכרתי עוד חברות ואותן אני שונאת בדרך כלל .
כשהתחברתי לאייסיקיו שלחו לי הודעות רבות מתמיד .
הודעה אחרי הודעה קראתי ובכולן רשום היה " בואו לראות את סופי אלמוג במופע מרהיב ומענג - יום שלישי -21:00 בחבצלת 41 .
תגובתי הראשונה הייתה לפלוט צרחה קלה . "מופע מרהיב ומענג " ?
נשמע כמו מופע חשפנות . . בבית שלי ? מיד התקשרתי לגיא ושאלתי עם ידוע לו משהו על ה"מופע".
הוא ענה לי בקול רגוע יחסית " סופייק תרגעי את לא צריכה להעמיד פנים בפניי !
ספרי לי מה את הולכת לעשות ? אני מת לדעת . כל בית הספר כבר מתחרפן ! " . ניתקתי גם לו כי הייתה עצבנית . לא היה לי כוח למשחקים ולנסות לשכנע אותו שאין לי קשר לדבר .
החלטתי לקחת כדור שינה ולהרדם . כשהתעוררתי אימי כבר חזרה הבייתה . החלטתי שלא לספר לה כלום בנתיים למרות שאני טבוחה כי הייתה מבינה אותי .
יצאתי החוצה עם הכלבה שלי , דייזי , ואחרי עשר דקות כשהגענו ליד בית הספר שלי , אני רואה שלטים ענקיים בצבע תכלת מתנוססים על קירות תחנות אוטובוס , על שערים ודלתות .
שוב אותה צרחה מפחידה . התחלתי לתלוש את כולם ולזרוק על הרצפה . היה לי לא נעים בגלל כל האנשים וילדים שעוברים באזור ורואים אותי אבל המשכתי .
חזרתי הביתה ובדואר של השכנים היו אותן מודעות . עליתי לדירה ונסגרתי בחדר . צלצלו טלפונים ואני התעלמתי .
____________________________________________________
זה היה פרק קצר אבל לא נורא !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: