בגוף מדבר |
כינוי:
אנטולי בן: 33 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
לצוף
כמה שאני אוהב לצוף ככה.
לצוף איתך, ברוגע העילאי. ברגע שאחרי הרגע.
להרגיש את הגלים, את הגאות ואת השפל.
את העליות והירידות, גם אחרי שאני יוצא מהמים ומתחיל לקפוא.
לרעוד איתך קצת,
לתת לחיבוק שלך להגביר את הרעד.
אני כל כך אוהב אותך.
| |
חלום
זה מרגיש לי כמו חלום. ויש רגעים, רגעים שבהם הייתי מוכן להשבע בכך.
אני לא אוהב שבועות. שמישהו יצבוט אותי! אני לא מעז לעשות את זה לעצמי, שלא יימוג הכל.
אבל הנה את כאן. את אמיתית בדיוק כמו הכאב המתוק הזה של הצביטה. אני לא חולם, אפילו אם ככה זה מרגיש.
| |
קונטרה
שום דבר לא יכול להחשב יפה בלי משהו מכוער לידו.
משהו שיעמוד בקונטרה.
אל רוב הדברים היפים בחיים קל לשים לב, כי יש מספיק דברים מכוערים בעולם.
אבל כאשר היופי מולי מסנוור אותי לכל מה שמסביבי, איך אני אמור להעריך אותו?
אז אני מוסיף קצת כיעור משל עצמי. קצת גסות, קצת כאב, קצת סטייה.
משהו שיעמוד בקונטרה.
ואז, כשאני נזכר בהבדל בין אור לחושך, את באמת זורחת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
