"הבנתם.?" שאלה דנה.
"לא, לא הבנו!"צעקה יעל בכעס,כל פעם שראתה את דנה שנאה אותה יותר ודווקא איתה היא הייתה צריכה להיתקע.
"מה קשה להבין? אני לא באה לבית ספר-אתם מחפים עליי!" אמרה בזעם.
"תמשיכי לחלום.. Not gone happened!!!" אמרה יעל ושילבה את ידיעותיה באנגלית.
"אני אומרת כן, את אומרת לא בואי נשאל את דניאל" אמרה דנה.
"מה? מה אני?" שאל דניאל שריחף וחלם על דנה ובכלל לא הקשיב לוויכוח.
"אתה תחליט,לחפות עליי(כמובן) או לא" אמרה והסתכלה על יעל בבוז. דנה ידעה שדניאל חולה עליה. כמו שאר הבנים
"אני מחליט... שאין לי מושג!" אמר "מה אתן שואלות אותי עכשיו.. אני.. אין.. תעשו זוג או פרד.. אני יודע?" מלמל. דנה ויעל הסתכלו עליו "טוב! בסדר.. אני עם.."
"דנה" המשיכה דנה.
"שתקי! תני לו לדבר!" צעקה יעל. לקחו כמה דקות עד שענה. הוא חשב. או דנה שאני אוהב או יעל שמדברת בהגיון.. ללכת לפי הלב או לפי ההיגיון? "אני.. חושב ש.." דניאל לא סיים את המשפט ופתאום נשמע צלצול בדלת. הצלצול הגואל חשב לעצמו.
"רק רגע!" צעקה דנה "מי זה?" שאלה
"נטלי ומאיה! באנו לראות מה איתך!"
"שיט! נטלי ומאיה.. אסור שיראו אתכם פה.. 'כנסו לארון של ההורים שלי.." אמרה גררה אותם לחדר ההורים והכניסה אותם לארון. דנה רצה לדלת הכניסה "היי מאמי.. מה קורה אחותי?" שאלה את נטלי ומאיה ונישקה כל אחת על הלחי. הן הסתכלו עליה בפליאה איך לא העזו לומר דבר.
"אז מה מתוקות?" מאיה ונטלי לא הבינו מה זאת האהבה הזאת שדנה רוכשת להן פתאום. מה שהן לא ידעו שבעוד שנתיים שתיהן ינשרו מבית הספר בגלל ציונים גרועים.
"הכל טוב.." אמרה מאיה
"כן.... מה נסגר איתך?" שאלה נטלי בחשדנות
"מה נסגר?" אמרה דנה בשביל להסתיר את האמת "תקשיבו.. אני פשוט ממש חייבת ללכת.. אז.. לקצר.." אמרה ישירות
"אוקי.. באנו לשאול מה קרה לך היום" אמרה נטלי שהייתה הדברנית מבין השתיים
"כלום.. פשוט לא היה לי כוח לסבול את דינה המכשפה הזאת" אמרה דנה בפשטות.
"מותק שלי! Wake up!!!" צעקה נטלי "אנחנו רק ביסודי... מעניין מה תעשי למורים בחטיבה.... ובכלל בתיכון! את תנשרי מהלימודים... אין לך עתיד..!" אמרה בפשטות ובכנות.
"אוקי.." אמרה קצרות דנה "עכשיו שתיכן צאו לי מהבית!!!!!!!!!" צרחה דנה.
"שתקי!" צעקה עליה מאיה. נטלי ודנה הסתכלו עליה בפליאה.
"כן.. בואי נשמע מה יש לך להגיד!" אמרה נטלי.
"נטלי את סתומה!" אמרה בכנות.
נטלי ישר עברה לצד של דנה.
"לא שאת יותר טובה" אמרה מאיה לדנה.
"אם כבר הגענו 'לערב הכנות' אז את מכוערת,שפוטה,אהבלה וכונפה!" אמרה למאיה. דמעות עלו בעיניה.
"וגם את!" צעקה אחרי כמה שניות לנטלי. "צאו לי מהבית!!!!!!" צרחה.
בינתיים בארון יעל ודניאל הכירו מקרוב.. מאוד...
"אמ.." אמרה יעל "לא חשבתי שאי-פעם אתקע בארון" אמרה.
"כן" הסכים דניאל.
"מה הסיפור שלך?" שאלה אותו בלי שום קשר.
"מה?" שאל.
"כן.. מה נסגר איתך? אתה מאוהב בדנה נכון?" שאלה.
"לא.." שיקר. פתאום הוא שב לב לשיערה הגולש של יעל,ברונטית יפהפייה,עייני שקד מנומשת ומלאת אהבה.
"אני דווקא אוהב מישהי אחרת" אמר.
"אה? כן?" שאלה יעל בצחוק "את מי?" שאלה.
"את תדעי עכשיו.." אמר דניאל תפס את יעל ונישק אותה... זאת הייתה הנשיקה הכי טובה בחיים שלו.. ובכלל הראשונה. יעל בחיים לא דמיינה את הנשיקה הראשונה שלה בארון.
דנה טרקה את הדלת,אבל יעל ודניאל לא שמעו הם היו עסוקים בלהתנשק אולי למשך 5 דקות. דנה עלתה בזעם לחדר הוריה,היא פתחה את הארון ולמרבה פליאתה היא ראתה את שני הילדים הכי לא מקובלים בעולם מתנשקים את נשיקתם הראשונה לפניה! "דנה!!" צעקה יעל בעודה מתנתקת מדניאל.
"מה? אה! דנה!" אמר דניאל בבלבול.
"כן.. דנה.. זאת אני.." אמרה וחייכה קלות ובציניות. "צאו מייד!!!" צרחה
"כן.." מלמלו.
"מייד." אמרה דנה קצרות הם יצאו מהארון והביטו אחד אל השני במבוכה.
"אוקי. יאללה.! להתראות! אתם מחפים עליי זהו!" אמרה בלחץ.
"מה קרה?" שאלה יעל .
"מה קרה? אמ.." אמרה דנה "אולי ראיתי עכשיו שני ילדים מתנשקים בארון של ההורים שלי.. מה באמת קרה?!" אמרה בלחץ.
"תירגעי!" אמר דניאל.
"תסתום, kissing boy" אמרה דנה. יעל הסתכלה על דניאל בהערצה. הוא כזה חמוד חשבה. 'אני מאוהבת בו. אהבה מנשיקה ראשונה' אמרה לעצמה וגם דניאל מאוהב בי.. הרי הוא לא היה מנשק אותי אם הוא לא היה אוהב אותי... נכון? יעל נתקפה פחד. אולי הוא רק נישק אותי בשביל להעביר נושא והוא כן מאוהב בדנה? ואולי בכלל יש להם רומן סודי!? אל תדברי שטויות אמר קול הראשה של יעל אם הוא נישק אותך זה מפני שהוא אוהב אותך. הקול ממש הרגיע את יעל והיא רק חשבה על איך לספר על זה לכולם.
"מה!? מה זה לא לספר לאף אחד?!" התרגזה יעל "אני אוהבת אותך.. ואני רוצה שכולם ידעו את זה!". דניאל היה המום מהכנות.
"גם אני אוהב אותך" איזה שקרן אני חשב לעצמו אני סתם מסובב אותה... לפחות תהיה לי תעסוקה עד שנחזור ושם אפרד ממנה. מה אתה עושה?! נשמע קול בראשו אתה נשמע כמו ילד רדוד ושטוח.. כמו אושרי מלך הכיתה שינצל כל בת "כוסית" בשביל הדאווין. איך הידרדרת ככה? איך? הקול הזה השאיר ספק בדניאל. אולי אני באמת מאוהב ביעל? חשב "אני אספר רק ליוגב ואת תבחרי חברה אחת" אמר והדגיש את המילה אחת "ותספרי לה וזהו" אמר דניאל וליטף את פניה של יעל.
יעל התמוגגה "בסדר" אמרה "אני אגיד לך מחר למי אמרתי" הוסיפה "אבל שלא תהייה רכלנית כי אז כל הכיתה תדע!" אמר.
"ומה עם דנה?" שאלה יעל.
"אוי ואבוי! עכשיו כל הכיתה תדע! דנה היא הכי רכלנית שיש! מה נעשה?!" אמר דניאל בלחץ ולא ידע כמה הוא צודק.
"יש לי רעיון!" אמרה יעל "בוא נגיד לה שאם היא תספר למישהו אז אנחנו לא מחפים עליה!" אמרה יעל.
"נכון!" אמר דניאל ונישק אותה "ככה אני אוהב אותך!" אמר ונישק אותה בשנית.זה כבר בא לו טבעי "אני תכף חוזר!" צעק והתקדם לעבר דנה.
"דנה" אמר וטפח על כתפה.
"מה אתה רוצה?" הסתובבה "אתה והחברונית הזנזונת שלך לא סיימתם להתנשק כבר?" שאלה דנה בעוקצנות.
"שלא תחשבי על לדבר עליה ככה!" איים דניאל.
"טוב מה אתה רוצה?"
"אם את תספרי למישהו על הנשיקה... אז.. אני ויעל לא נחפה עלייך!" איים דניאל .
"טוב.. אל תחפו עליי." אמרה בפשטות.
"מה?!" דניאל היה בהלם
"כן.. אל תחשבו שאתם עושים טובה.." אמרה ואפילו לא הרימה בטיפה את קולה.
"טוב.. אנחנו לא נחפה עלייך!" אמר דניאל במין קול מוזר כזה
"טוב ביי" אמרה ודחפה אותו לכיוון הדלת. "אה.. ותמסור ליעל את תנחומיי" אמרה ופרצוף עצוב עטה את פניה,אבל רק לשנייה אחת "למה?" שאל.
"כי היא איתך!" אמרה ופרצה בצחוק רשעי. דניאל הסתכל עליה במבט מזלזל ופנה החוצה.
"בואי" אמר ליעל תפס בידה וטרק את הדלת. ואז דנה החלה לצחוק.
***
"מה היא חושבת שהיא?" התרגזה יעל.
"אני באמת לא יודע" אמר דניאל.
"בפעם הבאה שאני רואה אותה אני אגיד לה בדיוק מה אני חושבת עליה" אמרה יעל והתיישבה על ספסל.
"למה התיישבת?" שאל דניאל בתקווה להעביר נושא. כמה שהוא שנא את דנה באותו הרגע הוא אהב אותה וכבר נמאס לו לשמוע דברים רעים על מי שהוא אוהב. אבל אסור לו לפתוח את הפה. אם יתגלה שהוא מנצל את יעל.(וכן הוא השלים עם זה שהוא מנצל את יעל) אז הוא ממש יגעל מעצמו ובכלל הוא יהיה יותר חננה מעכשיו.. והוא יחשב כחננה מניאק. והאמת שדניאל לא סבל מניאקים. לא מאלה שלא סובלים ואחרי שנייה כן סובלים. לדניאל היו עקרונות. וכנראה שהוא מפר את כולם ברגע זה.
"הלו? כדור-הארץ לדניאל!" אמרה יעל והניפה את כף ידה מול עיני דניאל שהיה שקוע במחשבות על איזה ילד מניאק הוא.
"מה.? אה.. כן אני בהחלט מסכים איתך!" אמר.
יעל הרימה גבה.
"מה?!" שאל דניאל.
"שכל הבנים צריכים לצבוע את השיער בצבעי הקשת?" אמרה והתחילה לצחוק דניאל הצטרף לצחוקה.
"מה? אני אוהב את צבעי הקשת" אמר.
"בוא נתערב שאתה לא מסוגל לצבוע את השיער שלך באחד מצבעי הקשת." אמרה.
"על כמה?" שאל.
"נשיקה.. אם תצבע לא נספר לאף אחד וגם.. אני אנשק אותך.. אבל אם לא תצבע אנחנו נספר לכולם.וגם..אני אנשק אותך" אמרה.
"מסכים.. מחר כבר אני בא עם צבע אחד מצבעי הקשת!" אמר. דניאל צחק לעצמו. צהוב הוא אחד מצבעי הקשת.. אני הולך לחמצן!.
"אני דווקא די אתגעגע לשיער העורב שלך" אמרה וליטפה את השיער של דניאל "אני אוהבת אותך" אמרה ונישקה אותו. דניאל בכה בתוך עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
