בזמן האחרון אני מרגישה שההורים פחות ופחות מתיחסים אליי.
זה מעיק לי וזה גורם לי להחנק מהדמעות שאני שומרת .
אפילו לא עלה ברוחם לבוא לקחת אותי מטיול ארוך בצופים.
לא יכלו לקחת אותי מחברה למרות שהם הבטיחו ובסוף חברים של המשפחה באו לקחת אותי.
ואותו דבר בדיוק קרה בטיול של הצופים.
כאילו לא באמת אכפת להם שאני חוזרת, כאילו הם בכלל לא שמו לב שלא הייתי.
אני מפחדת שיום אחד אני אטוס לאינשהו וכשאני אחזור אף אחד לא יחכה לי עם חיבוק ונשיקה בשדא התעופה ויקח אותי הביתה. אני לא רוצה לחזור במונית לבית ריק.
אני רוצה להרגיש שאני הדבר הכי חשוב להם בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
