יש משהו נורא מספק בלנגן את אותו אטיוד 25 פעמים ברצף.

ההתחלה תמיד חסרת ביטחון.

אצבעות מהוססות וחוסר דיוק.

ואט אט

בלי לשים לב בכלל

הנגינה מדוייקת יותר ויותר, הצלילים עשירים יותר

הכינור שלי מייבב בעונג

ואני כולי ב zone.

במקום אחר לגמרי. 

ברור לי שזה נשמע פסיכי לגמרי, אבל ה zone הזה הוא פיזיולוגי ולא רק נפשי.

עובדה - ברגע שמתחילה, ברגע שנכנסת לזה

אין לי יותר כאבי שיניים. התקפי האלרגיה הלא נגמרים שלי עוברים כלא היו.

וחוץ מהניסיון להוציא מעצמי את המקסימום, שלעיתים קרובות מתבטא בכאבי צוואר, גב ומפרקי הידיים, שגם הם נסבלים לגמרי, לא מרגישה דבר.

וכמה עצוב שזה נשמע - לא להרגיש דבר בימים אלה, עבורי זו ברכה משמיים.

באופן כללי, החיים שלי מלאים במוזיקה לאחרונה, וזה פשוט מושלם.

בסוף החודש להקת רנסאנס הנפלאה באה להנעים את זמני ולענג את אוזניי :)
ויש לי המון ספרי נגינה ותיאוריית מוזיקה חדשים. 

רוב הזמן אני במצב של נגינה או האזנה.

בריחה מופלאה.