היום היה יום רגיל
בוקר רגיל
התארגנות רגילה
יום לימודים רגיל
יום רגיל
רגיל עד לשעה 8 לפחות
השעה בא ברחבי העיר התכנסו תושבים מול תיכון גולדווטר,סמוך לבית החיל ומאחורי הקונצרבטוריום באנדרטת "יד לבנים"
נהר שוצף של אנשים לובשי לבן ושחור
כיפות בשלל צבעים
ופרצופים,שחלקם מוכרים וחלקם פחות
הטקס התחיל לאחרי הצפירה,היו כמה מילים,תפילות ושירים
אך החלק הכי חזק וכואב לרוב היה כשאר הראו תמונות של חיילים שנהרגו במהלך מלחמות או פיגועים לאורך היסטורית מדינתו הקטנה
היו הרבה שמות
הרבה פרצופים
והרבה תאריכים נוראיים
אך בישבילי היה פרצוף אחד יותר מוכר מהשאר
בישבילי היה שם אחד שבלט לעומת האחרים
והיה תאריך אחד שאני,הורי והוריו היו מעדיפים שלא היה אומר שום דבר לעולם
אותו שם היה רביבו אהרון (רוני) ז"ל
לפני הקרנת שמות ותמונות החיילים והנפגעים ביקש הדובר של הטקס בקשה אחת
אותה בקשה שבגללה אני כותב את זה ברגע זה
הוא ביקש שאחרי הערב כל אחד יאמץ שם ותמונה של אדם שנפטר
ילמד מה שיוכל ככל שיוכל למען שיוכל להעביר לדורות שיבואו את הסיפור אודות אותו אדם
מכיוון שאותו אדם היום אינו יכול יותר להמשיך את סיפורו
אז כדי שנוכל לזכור,ולא לשכוח החלטתי גם אני לאמץ שם ותמונה
החלטתי להביא לסיפור את מה שהצלחתי לזכור וללמוד מהורי אודות רוני
אני לא הייתי חבר ילדות של רוני
אני לא הייתי חבר לספסל הלימודים שלו
ואני אישית לא זוכר הרבה ממנו,כמעט כלום אפילו
אך מה שאני זוכר במעורפל הוא מה שהורי סיפרו לי,ומה שהתמונות הראו לי
כשהייתי קטן נורא,4-5 הוא היה בא ומשחק איתי
תמונה אחת שאני זוכר מראה אותי ואת רוני משחקים בחול של חוף הים
וסיפרו לי גם שהוא היה בא אחרי צהריים כלשהם לשחק איתי,גם למרות המרחק הגדול בין בתינו
הבנתי שהוא טיפל בי כמו אח גדול
אח מגונן ואוהב למרות חוסר הקרבה המשפחתית
אח שמעולם לא היה לי
ולמרות היותו בן 12-13 הוא עדיין היה משחק איתי שעות רבות
רוני היה ילד רגיל ביותר
בעל עיניים ירוקות
ושיער רגיל
אף רגיל
ורגיל כמו כל אדם אחר
אך ילד עם לב מזהב
רוני היה גם אילתי
למד בבית ספר יסודי באילת
ולמד בתיכון באילת
חי כל חייו באילת
ואז רוני התגייס לצבא
יום אחד רוני עלה לאוטובוס לצפון
וזה היה יומו האחרון
מחבל מתאבד עלה לאותו אוטובוס ופיצץ את חגורת הנפץ אשר ענד סביבו
ואיתו לקח גם את יושבי האוטובוס ואת רוני
אותו יום נורא,שכל שנה ייזכר לעד
אותו יום כל שנה בו אמא שלי בוכה על בן שאינו שלה
וכל שנה,אני זוכר שהיה ילד שהכרתי אותו בשם רוני שטיפל בי,ושיחק איתי בטרקטור הצהוב
רוני השאיר מאחוריו את הוריו ושני אחיות
חברים וחברות
ואח קטן שמחכה לו בחוף
אז בבקשה,כל מה שאבקש זה לקרוא את זה
לקורא את מה שיכלתי לספר על רוני
ולזכור.
אין צורך לספר
אין צורך לכבד
אין צורך לבכות או לשיר
רק לזכור
כפי שאני אזכור לתמיד את התמונה שלנו
אותה תמונה שלנו יחד משחקים בטרקטור בחול
התמונה שבישבילי היא הזכר האחרון וכמעט יחיד שלי ממנו
התמונה שתישאר אצלי בלב לעד
-
אחרי הטקס הייתי נחוש בדעתי לכתוב עליו
אז לא הספקתי לבקש את רשות משפחתו
אז למקרה כי מישהו ממשפחתו קורא את זה ורוצה שאמחוק זאת אני אעשה זאת מיד
רק רציתי לכתוב עליו,בישבילי ובישבילו
מצטער אם זה פגע בכם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
