לבי קפא לרגע, הייתי בטוחה שזה מאט אבל כשהסתובבתי לאחור הבחני בטום שעמד מולי מחויך.
נשפתי לרווחה, הקלה גדולה פשטה בי, מעולם לא חשתי לחוצה יותר.
אמר בקול רם והלך להציץ בין השיחים, כנראה רצה לראות למי בדיוק אני מצוטטת.
הסתכלתי עליו מפוחדת, שמא אולי אחד מהנוחכים בבריכה שמע את קולו הרם של טום ויגלה שהייתי שם כל הזמן.
התיישבתי על יד טום וראיתי שהם ממשיכם בשלהם. הם לא שמעו אותנו.
שבחיים אף אחד לא היה מנחש שהם אי פעם יהיו באותו המקום בלי להגיע לויכוחים מיותרים.
שמענו את איימי אומרת ביאוש ונוחתת בכבדות על אחת המיטות שיזוף שהיו שם.
סיכמה בלייר והתיישבה על יד איימי.
המשיכה איימי להתלונן וטום ואני פקחנו את עינינו בתהדמה.
צעק טום בעצבנות, ואני מיהרתי להשתיק אותו.
שאלתי, מבולבלת לגמרי מכל הסיטואציה.
הוא אמר, עדין עצבני.
אמר טום כאילו שזה ברור מאליו. ואני המשכתי לתהות לעצמי ולנסות לקשר בין כל המקרים.
אמר טום ומשך בידי, מוביל אותי ליציאה מאזור הבריכה.
שאלתי כשאני נגררת אחריו, אך הוא לא השיב תשובה ורק המשיך ללכת ליעדו.
המשכתי ללכת אחריו, זה היה יותר ממה שהעזתי לחשוב עליו אי פעם, כל מה שקרה בשעות האחרונות.
תמונתו של מאט שוב עלתה בראשי. אם הוא ימצא אותי? החששות הטריפו את מוחי.
טום הוביל אותנו אל כיוון המעונות של הבנים. הוא לוקח אותי לחדר שלו? חשבתי ולבי החל לפעום במהירות.
נכנסתי לחדרו של טום בצעדים מהוססים, מצפה להיתקל באחד מחבריו, ידעתי שטום חלק את חדרו גם עם סאם.
אבל לא היה אף אחד חוץ משנינו, מה שגרם לי להיות עוד יותר בלחץ.
"רוצה לשתות משהו?"
הוא שאל לאחר שהדליק את האור בחדר, והצביע על המיני בר שהונח בקצה החדר.
"לא, תודה."
משהו לא הסתדר בתמונת החדר, העפתי מבט חטוף סביב בניסיון לאתר מה זה בדיוק.
התיישבתי על הספה הגדולה שעמדה בקצה החדר,
"הכל בסדר?"
שאל טום והתיישב על ידי, כנראה הוא הרגיש בתחושת המבוכה שחשתי.
"כן,"
עניתי וזזתי באי נעימות על הספה, כשהוא החליט פתאום להיצמד אלי.
עכשיו גם גיליתי מה היה לא בסדר בחדר. את חצי הקיר שמולי כיסה פוסטר בשחור לבן של אחת הדוגמניות
הכי לוהטות בשוק. זה עמד בסתירה לעיצובו החמים והתרבותי של החדר.
טום צימצם את המרחק הקטן שהיה בינינו בכך שנצמד אלי, ידיו נשלחו אל מותני, וריח טוב של בושם עטף אותי.
לפני שבכלל הצלחתי להבין מה קורה, טום הצמיד את שפתיו אל שלי, ונישק אותי בעדינות.
בהתחלה לא נענתי לנשיקה, אבל אז נורא התלהבתי מהרעיון ונסחפתי איתו לנשיקה לוהטת במיוחד.
"את רוצה להמשיך?"
הוא שאל פתאום ושיחרר את אחיזתו בי.
"לא," מיהרתי להגיד לפני שאנשוך את הלשון.
"בסדר."
טום התיישב רחוק ממני ומשך את ראשי לכיוון ברכיו. הוא ליטף את ראשי, וחיוך תמים התפשט על פני.
הסטתי את עיני לכיוון הקיר ממול ונתקלתי שוב בפוסטר המטריד. בדרך כלל לא היתה לי בעיה
אם איך שאני נראית, אבל מול היידי קלום, הטופ מודל הגרמניה הכי מפורסמת בעולם,
היה קצת קשה שלא להרגיש כל מילימטר של צלוליטיס.
עכשיו גם שמתי לב לעובדה שהיא ועוד כמה בחורות הופעיו בעוד כמה תמונות ממוסגרות שעיטרו את
קירות החדר, ולא לבד. שלושת הנערים שגרו בחדר ככיכבו בבירור בכמה מהן.
"זאת חברה שלך?"
הצבעתי על אחת התמונות והתיישבתי בחזרה על הספה.
"היתה."
"ועכשיו?"
"אין לי חברה, אם זה מה שאת שואלת."
הוא ענה והרכין את ראשו כדי להביט עמוק אל תוך העיניים שלי, מהלך שגרם לי לקצר במוח.
רק זה היה יכול להסביר את העובדה ששלחתי את שתי זרועותי ומשכתי את ראשו אלי כדי לשחזר את
הנשיקה הארוכה מקודם.
הרגשתי את ידיו זוחלות מתחת לחולצה השחורה שלבתי. המגע היה חם ומלטף,
אבל בהחלט לא תובעני, כאילו נתן לי את הזמן להחליט לאן אנחנו ממשיכים מכאן.
אבל זה רק גרם לי להתבלבל יותר. חשבתי על סאם ועל הנשיקה שלו באותו יום,
מה שגרם לי לתהות, מה לעזעזל אני עושה עכשיו עם טום?
ליטפתי את גבו הנערי של טום וניסיתי בכוח לא לחשוב על מאטיו, מובן שהצלחתי רק לחשוב עליו יותר.
טום התחיל לנשק את הצוואר שלי, וזה היה כל נעים, שהייתי קרובה להחליט לשכוח מהכל ופשוט להתמוסס בזרועותיו.
ואז הוא עצר, הרחיק אותי ממנו והביט לתוך עיני במבט מבין,
"את נבוכה, נכון? זאת באמת הפעם הראשונה שזה קורה לך."
"מה?!" עצרתי בקושי את הצחקוק.
"זה."
הוא נישק עוד פעם נשיקה טורפנית במיוחד, עד שכבר באמת ראיתי כוכבים. אבל אחר כך הוא הניח לי והתרחק ממני.
"את לא סגורה עם עצמך על העניין. חבל לעשות את זה ככה, זה יכול לקלקל את הכל."
"יכולתי לזייף משהו,"
ניסיתי להצחיק אותו. הוא אפילו לא חייך.
"אם היית נראית לי זייפנית, לא הייתי מתקרב אליך מהתחלה."
"אז אתה מתמחה בלזהות את זה מרחוק?"
שוב ניסיתי להסתיר את מבוכתי, וגם את הפתעתי. הוא כמובן צדק, לא הייתי זייפנית.
"כן," טום משך בכתפיו, "בחורותכאלה משעממות אותי מראש."
"ואיך הבחורה שתלויה פה על הקיר? היא לא מזייפת?"
"אז זה מה שמטרד אותך? התמונה של אן? איך לא חשבתי על זה?
"איך באמת?"
"פשוט לא נראית לי כמו אחת שנכנסת לתחרויות מכל סוג שהוא."
"זה מוזר, ככה אני תמידחשבתי על עצמי,"
אמרתי מתוך הרהור,
"אבל זה כנראה לא ממש מדויק, עובדה שהחברה היפה שלך הכניסה אותי ללחץ בנוכחותה הווירטואלית בלבד."
המשכתי לומר כשלפתע נשמעה טריקת דלת חזקה מכיוון הכניסה.
הפנתי את מבטי אל הדלת, "מאטיו,"
וואו, הפרק יצא ממש קצר ורדוד לדעתי 
אני אנסה לפצות אתכם פעם הבאה,
אבל עכשיו אני צריכה ללכת.
איימי 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
