לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

6 קילו תוך 9 ימים. אפשרי?!


מוזרה, סתומה, תמימה- קראו לי איך שתרצו. ככה אני ובאמת שקשה לשנות אותי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

אני כל כך אבודה...


איך זה שהוא כל כך בטוח בעצמו? יודע שאני האחת? שאיתי הוא רוצה לחיות תמיד? ואני... אני לא יודעת כלום אף פעם. מאז שהוא אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי, לא ידעתי מה להגיד. אמרתי שאני אוהבת בחזרה רק כי היה צריך, אבל האמת שלא ידעתי מה הרגשתי. בהתחלה בכלל לא הייתי מעוניינת.

חבל שאת המשפט החכם ששמעתי אתמול לא שמעתי בתחילת הקשר: "אל תרצי את מה שאת משיגה, תשיגי את מה שאת רוצה". אני באמת מרוצה ממה שאני משיגה ולא להיפך. הרי בהתחלה בכלל לא התעניינתי. אבל למדתי להכיר אותו באמת, לזרום איתו ואולי גם לכייף.
זה לא שרע לי איתו. פשוט כמו שאמא אמרה לחברה שלי (כי איתי היא לא מדברת ככה פתוח), אני צריכה לראות עולם. להכיר אנשים אחרים, כדי להבין אם הוא באמת "האחד". הרי הוא כל מה שאני הכרתי.

 

ועכשיו יש גם את האחר. האחר שרומז שהוא מעוניין. האחר שאני חושבת עליו ומחכה שיתקשר. האחר שנותן לי להרגיש כל כך מוגנת מפני כל העולם. אבל האחר לא מתאים לי. הוא כל כך פוגע לפעמים בלי לשים לב, ואני הרי לוקחת ללב הכל.


אולי בן צודק, ואני באמת מכניסה לעצמי סרטים לראש. אולי בכלל טוב לי.
אבל אם טוב לי, למה אני מרגישה בחיפוש תמידי? למה אני לא יכולה להיות מרוצה ממה שיש לי?! למה אני תמיד מחפשת את מה שדפוק בקשר שלנו, במקום לראות את מה שטוב?!.
ואולי פשוט נמאס לי.
נמאס לי מזה שאין לנו על מה לדבר.
מזה שאנחנו סתם משתעממים ביחד מול הטלויזיה.
שהוא מתחנף ומבטיח לכייף ביחד רק כשאנחנו רבים.
מהשגרה המעייפת הזאת.
וממנו.
נמאס לי ממנו.
אז למה אין לי את האומץ פשוט לקום וללכת?

נכתב על ידי nuna_ana , 12/6/2008 13:59  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוכלת ואוכלת ואוכלת




ועדיין לא מרגישה טוב. מה קורה פה, לעזאזל?

אני כל היום טוחנת אוכל ושותה ועדיין יש לי כאבי ראש ובחילות וכאבי בטן. אולי זה עייפות. או שאני אוכלת יותר מידי. וגם בטח כי אני לא אוכלת בריא. וואטאבר.

 

יש לי מאבטח מזה חמוד במשרד.

עזבו את הרגישות שלי למדים, כן? הוא בכלל לא הסגנון שלי. אני בדר"כ אוהבת רזים שחומים ואתלטיים (כמו בן, החבר הכדורגלן שלי).

ישבתי עם המאבטח (נקרא לו נדב) כמה פעמים, סתם כדי להעביר לו ולי את הזמן. אני עושה את זה לפעמים, כשממש משעמם במשרד, אחר כך לא ראיתי אותו כמעט שבוע ובמשך השבוע הזה הוא, איך נגיד, עלה במחשבותי מספר פעמים. אתמול הוא חזר לעבודה ונתן לי נשיקה על הלחי (לשלום), ואני יכולה להישבע הרגשתי משהו. לא יכולה להסביר מה. אולי זה כי ביליתי איתו הרבה זמן והתגעגעתי... אבל זה נורמאלי? להרגיש געגוע למישהו שאת בקושי מכירה?

בלי קשר לזה, אתמול הבאתי לו את המס' טלפון שלי (לצורכי עבודה) ורק חיכיתי שהוא יתקשר אליי! גם בערב!!

 מה שיותר מפחיד אותי זה שבלילה חלמתי עליו ממש חלמתי עליו. חלמתי שאנחנו ביחד בעמדה שלו והוא מנשק אותי.

 אני יודעת שזה לא מבשר טובות ושאני חייבת להתרחק ממנו, הרי יש לי את בן. ואני דווקא בתקופה לא רעה עם בן. ז"א, הוא מעצבן אותי אבל זה נורמאלי ורגיל בקשר שלנו, ואנחנו דווקא די בסדר עכשיו. אין לי מושג מה לעשות כי כיף לי עם נדב אבל אני לא רוצה לזרוק את כל מה שיש לי עם בן.

כל זה בכלל לא היה מפריע לי, אם חברות שלי לא היו אומרות לי שנדב רוצה איתי קשר יותר מסתם ידידים, אחרת הייתי מתנהגת כאילו כלום לא קרה. אבל אם הוא באמת רוצה משהו יותר מסתם ידידים? לא שמתי לב לזה, עד שחברות שלי העירו אותי. כאילו, כן, הוא קורא לי אשתי לעתיד, אבל זה בצחוק. גמאני קוראת לו בעליוזה בצחוק. זה בצחוק, נכון?

נכתב על ידי nuna_ana , 5/6/2008 13:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני חולה... ממש חולה... מה לעשות?


אני נמשכת לגניבות. זה כיף לי. אקשן.

אני חושבת שההורים שלי יודעים. אני תמיד לוקחת להם כסף מהארנק, הם בטוח שמים לב ומעלימים עין. לא יכול להיות שהם כאלה עיוורים.

אני קוראת לזה מחלה, כי גם אם אני ממש רוצה, קשה לי לעצור את זה. גם כשיש לי כסף, אם תהיה לי אפשרות- אני אגנוב. וזה רע. אף פעם לא חשבתי שזה רע באמת, רק אמרתי כי זה נשמע נורמאלי שלגנוב זה רע.

עכשיו אני יודעת שזה רע ואני רוצה להפסיק את זה אבל לא יודעת איך.

פעם אמרו לי שהגענו לעולם הזה כדי לשנות תכונה שטבועה עמוק בנו ואנחנו חייבים לשנות אותה. ישר חשבתי על הגניבות.

אני בן אדם טוב בדר"כ, באמת. נחמד גם כשאין לי כח. משתדלת לעזור. אבל אני לא יכולה להסביר למה אני עושה את זה. זה נותן לי כזה אנדרנלין. ובכלל, כיף שיש כסף.

 

חשבתי לספר לאבא.

אין לי מושג מה תהיה התגובה שלו.

אם הוא יביא לי כסף כדי שאני לא אגנוב, או שיגיד לאמא שתשלח אותי בטח לאיזה פסיכולוג.

מה נראה לכם שכדאי לי לעשות?!

 

בקשר לאוכל, אחותי חושבת שאני אנורקסית ומנסה לפטם אותי. אני יודעת שאני לא. מה זה בכלל אנורקסית? לחשוב כל היום על אוכל- כולם עושים. למנוע מעצמך שטויות וג'אנק פוד- כולם משתדלים לעשות. אני לא מרעיבה את עצמי. לא מקיאה. לא לוקחת לקסעדין. אני לא אנורקסית. באמת שלא. אני אוכלת המוןןןןןןןןן, ובאמת המון. פשוט משתדלת להפסיק כשאני כבר לא רעבה.

אז אל תקראי לי אנורקסית! עאלק אחות! בוגדת... רוצה רק שיהיה לי רע...

נכתב על ידי nuna_ana , 3/6/2008 08:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  nuna_ana

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnuna_ana אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nuna_ana ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)