זה הפוסט הראשון, בבלוג ה20 אלף שפתחתי כבר בחיי.
הבלוגים שלי תמיד היו ידועים לחברות, וכשהם לא, אז הן גילו בכל זאת, וכשגם זה לא קרה, הייתי בפארנויה שהן יודעות עליו וכל השיכבה קוראת בו, אני עדיין חושבת ככה. אבל מדחיקה.
אני לא סוגרת את הבלוג השני והגדול שלי, הוא צבר כבר יותר מדי חשיבות. אז אני מנהלת שני בלוגים, וזה ינסה להשאר אנונימי.(:
אתם יודעים, יש דברים שפשוט איאפשר להגיד לאף אחד.
יש דברים שאני לא אגיד לאף אחד.
אני לא רוצה להגיד אותם. אני רוצה שהזיכרון שלי יימחוק אותם.
טוב, נדחיק, לדבר על זה פה לא יעזור במילא.
החברה הכי טובה שלי היא אחותי, אני לא יודעת אם גם היא רואה אותי ככזאת, אבל היא אמרה לי שאני הבן אדם היחיד שהיא מדברת איתו חופשי, והיא ניתקה קשר עם חברות אחרות שלה.
אני חושבת שהבן אדם היחיד בעולם שאכפת לי ממנו זו אחותי.
אחותי והתינוקת שהיא עומדת ללדת.
טוב, די לדבר על אחותי.
אני אדבר קצת על עצמי.
אני בחורה מוזרה.
לומדת בי"א.
אני הולכת להיות רופאה.
תמונות של דברים שאני אוהבת, שיהיה קצת מושג:
ואה כן, היום דיברתי עם המועצה לשלום הילד שבבקשה יעזרו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^-just me-^
