| 5/2008
מאריך שיער? אל תישבר!
כשהייתי בן 10 לערך, הורי השכירו את אחד החדרים בבית לדייר שהתגורר אצלנו תקופה לא מעטה. באותו הגיל לא נחשפתי לדמות אב דומיננטית וכאחד שעלה לארץ לא מזמן ולמד בסביבה שהייתה כמעט נטולת רוסים לא יכולתי להזדהות או ללמוד מאבותיהם של חברי הצברים שכן פערי התרבות עדיין לא הוטמעו בי במלואם.
אותו בחור, דני שמו, היווה בשבילי את הדבר הכי קרוב למודל לחיקוי. הוא היה מטפל בכלבה שלי באותה תקופה והיא הקשיבה רק לו. אותה כלבה הייתה אנטיפתית ושונאת אדם אך הוא הצליח לגרום לה לאהוב אותו. בנוסף, הוא ידע לעשות דברים מאוד מגניבים כגון ג'אגלינג, אקרובטיקה ומאות מיני דברים שירשימו את האחים הקטנים שלכם ואותי מרשימים, עד היום.
לדני היה שיער ארוך.
כשהוא עזב, הוא הוריש לי חולצה של לד זפלין ובעתיד זה עיצב את טעמי המוזיקלי אם כי אני לא חסיד מטורף של הלהקה. הוא הוריש לי עוד דבר אחד - את הרצון העז לגדל שיער.
שנתיים אחר כך והנה אני, ילד בכיתה ו' עם שיער עד אמצע הגב מתבאס מזה שכולם קוראים לי ילדה ומספר ימים לפני שעליתי לחטיבה קיצצתי אותו.
מאז גידלתי שיער בכל הזדמנות אפשרית אם כי לא לאותה רמה ובפורים של אחת השנים האחרונות בתיכון, אף התחפשתי לישו כשכל שיער הפנים והראש, טבעי לחלוטין וללא תוספים ועזרים. אז באתי לבית הספר עם סדין וצלב עץ ששקל כמוני - אז מה.
כשהתגייסתי, הסתפרתי אבל הייתי מסתפר גרוע ותמיד חיכיתי שיעירו לי, יאיימו עליי או יציקו לי בכל אופן אחר עד שהסתפרתי.
כשהשתחררתי, שוב קונן בי הרצון העז לגדל שיער בדיוק כמו שהיה לי בכיתה ו' - השיער הכי ארוך שהיה לי אי פעם והתחלתי במשימה.
מיותר לציין ששום מאמץ אקטיבי לא נדרש מצידי וההסכם ביני לבין שיערי היה חיה ותן לחיות אם כי כעת נוספו מכשולים אחרים למשוואה.
הקשיים של פעם - הם לא הקשיים של היום
כילד, היה לי שיער של ילדים, שיער חלק אם כי עם נטיה לימים טובים יותר או פחות ועם ההתבגרות השיער שלי,ספק גלי ספק יבש ועוד עם נטיה לתלתול בקצוות, הפך לקשה יותר, בעל רצון משלו כמעט. לא יכולתי לעשות איתו דבר והוא נשאר על ראשי כמקשה אחת לא קשורה ולא נאה במיוחד.
כמובן שסובבי ניסו להניא אותי מלהמשיך ולגדלו בטענות שונות ומשונות והמתוחכמים שבהם אף שילחו בי כוסיות שיפצירו בי להסתפר אם כי הסקס איתן, לא היה פחות טוב גם עם השיער הלא ברור.הרצון להיות יפים ונחשקים מקונן בכולנו ולא פעם הועלו בי ספקות לגבי המשך גידול השיער שכן האופי שלו לא הייתה המכה היחידה:
כשחם, היה לי חם פי כמה וכמה וכאחד ששיערו אינו ארוך מספיק על מנת לקשור אותו סבלתי מזה בטירוף ונוסיף על כך גם את העור הרגיש שירשתי מאבי, החום תמיד לווה בגירודים ואף קשקשים במקרים קיצוניים אם כי השקעתי את מירב המאמצים על מנת לעקוף את המכשולים השונים אותם הציב לי שיערי באמונה מלאה שזהו מבחן - לראות עד כמה ראוי אני לקבל את רעמתי בחזרה בדומה למסע ההתבגרות של סימבה ממלך האריות, אם כי מרגש פחות.
ניסיתי הכל, אפילו נתתי לאחותי המזוכיסטית לעשות לי פן שהחזיק בדיוק חצי יום אך גרם לי להרגיש גיי במשך תקופה ארוכה הרבה יותר. יום אחד הלכתי לספר לאחר שגושה, השכן שלי הציע לי להתייעץ עם איש מקצוע וכבר הרגשתי שאני אבחר במה שהוא יציע לי שכן אפסו כוחותי והבנתי שהיה זה מבחן בו לא עמדתי.
אעשה לו עזר כנגדו
בהגיעי אל הספר,שהיה מגניב בצורה יוצאת מן הכלל עם חברה רוסיה וכוסית להחריד, ראיתי אותו גוזם רוסי אחר בנונשלנטיות כשבראשי התנגנה במחשבה שכעת הובלתי כצאן לטבח וגורלי יהיה דומה. חיכיתי לתורי בסבלנות ועליתי לכסא בתחושה של אסיר המובל לכיסא המשוכלל רק במעט.
"יש לנו שתי אפשרויות" הוא אמר, בנימה שלא הייתה מביישת את מרלון ברנדו באף מסרטיו "האחת, היא להשאיר לך את האורך מאחור ולקצץ את הפרונט, ממש כמו אצלי" ובתור האדם החיובי שאני, חשבתי שאם חברה שלו כזאת כוסית התספורת הנ"ל לא יכולה להזיק אם כי תספורת מאלֶט קצרה הזכירה לי גרסה מיוסרת של דוג - צייד הראשים ולפני שהספקתי להגיב הוא התפרץ תוך שהוא קוטע את שטף המחשבה הנ"ל ואמר "מצד שני, עוד שלושה חודשים, השיער שלך יהיה כבד מספיק בשביל לצנוח ויהיה לך הרבה יותר קל". באותו הרגע הרגשתי כמו ניאו כשהוא הבין ששום דבר לא עוצר אותו כי הרי אלו הם רק 3 חודשים בעוד שאני סבלתי כבר, 9 ירחי לידה.
"אתה בטח סובל מהחום", קטע אותי הספר בשנית," נגלח לך טיפה מהצדדים, אתה תרגיש הרבה יותר טוב" בזמן שאני מהנהן בנונשלנטיות ואכן כך היה הדבר.
הוא עבד במשך משהו שנראה כמו נצח תוך כדי זה שאני חרד לגורלו של שיערי ולאחר 10 דקות של עבודה לא ראיתי שום הבדל מלבד תחושת האוורור הנעימה להחריד שהציפה אותי ורק תרמה לתחושת הסיפוק שהרגשתי באותו הרגע.
כיום,כחודשיים אחרי, אני כבר יכול לקשור את השיער אם כי קוקו קצר לא הולם אותי במיוחד אבל זאת אנחת רווחה וסימון נוסף במסע המתפתל אל עבר השיער הארוך לו אני כל כך מחכה.
| |
|  כינוי:
סילי - גבר אמיתי בן: 39 MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
