סילי - גבר אמיתי

בערב, ככל ערב , אני מוצא את עצמי בחוץ בליווי הסיגריות שלי כשאף אחד אחר, לא נמצא. בזמן שאני מתענג על השקט הלילי אני מוצא את עצמי מקשיב, יותר ממסתכל, לרחש העלה הנופל מהעץ בעודו מתחכך ברוח עד לנחיתתו במקום כזה או אחר או לחילופין, לצליל הנייר הנשרף בזמן שאני לוקח עוד שאיפה.
הכל משום מה , נשמע כל כך טוב בלילה.

באחד הימים, צפיתי בשני חתולים ג'ינג'ים החוקרים את הסביבה: הזכר, שמטפס על עצים, עובר דרך גדרות - חוקר את הרכבים החונים והנקבה, בתוכה מספר לא ידוע של גורים עתידיים,מחכה לו.
באשר החתול ילך – היא תלך אחריו אם כי לא באותה הדרך ותחכה לו בזמן שהוא חוזר מעוד הרפתקה כשבאמתחתו תגלית נוספת או סיפור לספר לה.

יום אחד, כשיצאתי כהרגלי, נהנה לשמוע את רחשי המשאיות שחנו לא מזמן או את קפיצות המתח המזדמנות בקווי החשמל שבאיזור מזמזמים בקצב כמעט אחיד – כאילו שמגיבים הם לסביבתם ומדברים שיחת חולין בנושאים שיעניינו את אותם קווי מתח, במיוחד בשעות כאלה, ראיתי את אותו החתול. לבד.
אני לא יודע מה עלה בגורלה של שותפתו אם כי ניכר שהוא היה אבוד- חסר ודאות אם כי מנסה להתנהג כהרגלו. זה לא אותו הדבר, רציתי לומר תוך החלפת מבט חפוז.

הימים המשיכו לחלוף להם ואיתם אירועים שונים. כבר שכחתי מהחתולים או מהיציאות הליליות שלי שהפכו כעת לסוג של הרגל. כמו כל דבר נפלא העתיד להפוך למובן מאליו.
היום, כרגיל יצאתי החוצה ושוב נזכרתי כמה אני אוהב את צלילי השקט והלילה , היה ריח של גשם אם כי לא נראה שהיה כזה. נהניתי מהתחושה החורפית שעברה על עורי כמו חברה ותיקה שזורקת שלום תוך שהיא ממהרת לתפוס את הרכבת והבחנתי בחתול הג'ינג'י, הפעם עם מישהי חדשה, אפרפרה במקצת ולא פחות הרפתקנית ממנו. החיים ממשיכים, חשבתי לומר לו, אבל הוא - כבר הבין את זה מזמן.