| 7/2008
הכירו את סטינקי
קיץ 2005 ואחותי יושבת לי על הוריד.
"אני רוצה כלב! אני רוצה כלב!!! באמשך נו".
"את יודעת שבגלל הצבא, אני לא אוכל לטפל בו, נכון?"
"כן כן נו! אני אטייל איתו , אחסן אותו, אנקה אותו אאכיל אותו אני רוצה כלללב!!"
"עברה שנה מאז שהקודם התפגר..." חשבתי. התפגרות היא מילה יפה, יחסית לאופן הגרוטסקי שבו הכלב הקודם שלי הפסיק להתקיים. אני אמנע מתיאורים גרפיים.
"טוב נו, בואי נמצא לך כלב"
נסענו לשכונה בפאתי העיר ושם, בתוך כלביה מאולתרת בחצר לא קטנה נכחו להם כ5 גורים שובבים כאשר הוריהם המגודלים יותר מסתובבים להם להנאתם ותרים את המקום, מרעיפים נחמדות דביקה ומיוררת על כל הבאים.
אני בוהה בגורים, אחד אפור, אחד מנומר, אחד חום ואחד - אומייגד את זה אני רוצה!
מסתבר שזאת הייתה גורה; היא הייתה צבועה בחום כאשר פניה לבנים ומחציתם עטויים במסכה חומה, היא קפצה עליי ומיד התעורר בי הרפלקס להניח אותה לפני שהיא תשתין עליי. הספקתי לעשות זאת בזמן.
"אני רוצה את הגורה ההיא", אמרתי לבעלים העמחאי בזמן שדמיינתי אותו שואל אותי אם אני רוצה לעטוף אותה במתנה או האם אני צריך שקית.
"מצטער, היא כבר נמכרה"
"טוב נו שיהיה, נחפש גורים אחרים"
הלכנו. ת'אמת לא היה לי כוח. הייתי בבית, היה לי צבא עוד מעט ולא רציתי לבזבז את שארית הסופש בטיולים רנדומליים בעיירה הכפרית שלי, נהנה מחום השמש הצורב את עורי כמו איזה ברנדינג של פרות שבסוף יראה כמו הצלקת הזאת שיש לכל הרוסים על הזרוע.
עבר לו יום. אחותי דוהרת אל החדר שלי במהירות של מאות מילין והנה, שניה לפני שהיא נכנסה עברה בי המחשבה שזהו רגע מתאים לאונן.
"תפסיק לאונן כבר!!@ באמשך נו!"
"מה יש?"
"ההוא של הכלבים התקשר אליי עכשיו, הוא אומר שמי שלקח ת'כלבה ההיא לא רוצה אותה, אמא שלו לא מרשה לו"
"ככה זה קטינים", חשבתי לי
"טוב נוווו אז בואא כבר יאללה או שיקחו אותה!!"
"טוב אני רק גומר פה ובא"
הערה:כלב ממין נקבה, כלבה, סוצ'קה, ביץ' וכו' יוזכרו כ"כלב"
לקחנו אותה, רזה יותר ממה שזכרתי , אבל לגורים יש נטיה להתנפח ולהתפנצ'ר באופן שרירותי. הבאתי אותה לבית וכבר אז הבנתי שהכלב הזה קצת שרוט.
"מי מחליק על השתן של עצמו ישר לתוך קיר?", חשבתי לי בזמן שהוא עשה את זה שוב ושוב ושוב. "אה כן.." ונזכרתי בילדות המוקדמת שלי.
"אתה זוכר שגם היית ככה בגיל 16!!!!!?", הזכירה לי אחותי..
"איך נקרא לה?!!", שאלה אותי אחותי ללא קמצוץ התלהבות.
"אני אחשוב על משהו כשאני אחזור מהצבא"
"ומה? חודש היא תהיה בלי שם!?!"
"את אופטימית.."
"וגם יפה! בוא נקרא לה אקיטה!"
"נו מה נסגר איתך, זה לא סרט של דיסני ועם שם כזה, הכלב עוד יתחיל לפתח ציפיות, סתכלי עליו *******************> "(זה חץ כן?)
"נו אז איך נקרא לה?"
"נקרא לה...באפי"
"כן כן באפי ציידת החתולים omg !!!@!"
כל פעם שהייתי חוזר מהצבא, הכלב היה משתנה. פעם הוא היה רזה ופעם הוא היה שמן, פעם רועש ופעם שקט במיוחד. אני מניח שגם לכלבים יש גיל התבגרות והכלבה הזאת לא שונה מכל השאר.
עבר לו זמן ואף אחד לא היה קורא לה באותו השם. אחותי הייתה קוראת לה באפי, אבא שלי היה קורא לה "באסיה" במבטא רוסי כבד המרמז על באסה+ראסיה ואני? הייתי קורא לה סטינקי.
עברה לה תקופה והשתחררתי מצה"ל. הכלב כבר גדל ומשום מה הוא השכיל להבין שיש לו מספר שמות - משום מה לא השמות שהוזכרו למעלה.
הכלבה הרוויחה את שמה בכבוד. סטינקי הוא שם ראוי לכלב שמפליץ כשהוא שמח, מפליץ כשאנשים נכנסים לדירה, מפליץ באופן שרירותי בזמן שהוא מחייך ובאופן כללי מדיף ריח של מתאן מעורה בפח אשפה.
ישנם בונוסים נלווים לעניין ובגלל שאני אדם מאוד אופטימי , החלטתי לכלול כמה מהם:
- בחורף לא צריך להפעיל רדיאטור, יש חימום גז מתחת לשמיכה.
- המצעים תמיד ירחו כמו הכלב ולכן תמיד אפשר להגיד שהחלפנו מצעים והכלב טינף.
- לעד כל בגדי יהיו מכוסים בשיער כלב שנאגר במכונת הכביסה מה שמוביל לסעיף הבא:
- זה מטריף אנשי OCD למיניהם. אנשים שיקחו את כל הזמן שבעולם בשביל להיפטר מאחרונת השיערות.
בכל זאת, זה כלב טוב ושומר בית נאמן. מרתיע זרים ושונא כל מה שלא לבן מה שמקשה על לטייל איתו בשכונה שלי.
אה, ונחשו מה הוא עושה כאן:
סטינקי - חורים באוזון
עד כאן להפעם,
-סילי
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
סילי - גבר אמיתי בן: 39 MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
