לא קרה משהו מיוחד שעשה לי פתאום איזה סוויצ' במחשבה,

אבל וואלה אני מכירה כ"כ הרבה סיפורים על אנשים שהשקיעו והתמידו ותוך שנה-שנה וחצי כבר הגיעו ליעד שלהם, ורובם בין 20-50 קילו פחות.

עכשיו אני שוקלת כמו ששקלתי בכיתה ה'-ו'.

פאקינג כיתה ה'.. אני לא אשכח את זה שהייתי חולה והלכתי לרופא וגם נשקלתי אצלו.. והייתי 82...

אז לא הבנתי מה המספר הזה אומר. אבל עכשיו... באלי לבכות מהמחשבה שהגעתי למצב הזה ביסודי.. כ"כ תמימה.. איך ההורים שלי לא עשו עם זה משהו?!

השיא שלי היה בכיתה ח' לדעתי, בכלל תקופת החטיבה..

הכי הרבה ששקלתי היה 92.5.

ואז איפשהו בסוף כיתה י' החלטתי לשים לזה סוף.. ובמקרה שוב כשהייתי חולה ונשקלתי אצל הרופאה והייתי 89.5, שבוע אחרי זה החלטתי לשים לזה סוף.

ועכשיו אני פה..

שוקלת 81.5...

כמו בכיתה ה'... רק שאז הייתי מידה 48, ועכשיו 42. (גבהתי מאז אולי 3 ס"מ)

כנראה שהאימונים והחדרי כושר משתלמים כי עכשיו אני נראית מצויין...

מדדתי לפני כמה ימים את המכנס שלי שלבשתי לבת מצווה (בהזמנה, מכנס מיוחד בשבילי.) פשוט מחליק לי מהגוף מרוב שהוא גדול עליי.

בפוסט הבא אני אעלה תמונת מצב יותר טובה שלי, מאותן הזוויות של לפני ואחרי...

עכשיו 82+-, היעד הוא 75.

7 קילו בודדים.. ביני לבין המטרה שלי.

לא צריך להיות קשה בכלל, ואני אעשה את זה.

בכל מקרה.

חזרתי.

אמנם אין לי ממש זמן לחיות בין כל האימונים ללימודים המטורפים שיש לי עכשיו,

אבל חזרתי. לפחות בלב.. ובגישה...

מחר על הבוקר אני אשקל. ומשם.. מתחילים מההתחלה.. רק 10 קילו פחות..

ובגישה מטויבציונית במיוחד.