לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

התחלת המסע


הבלוג הוא על חיי ההתמודדות שלי עם המחלה שנקראת צליאק.

Avatarכינוי:  נטע..

בת: 34

ICQ: 264429365 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2008


ובכן,

רציתי לספר לכם את גודל המהומה שמתקיימת בכל פעם שאנחנו המשפחה הולכים למסעדה.

כאשר אנחנו הולכים למסעדה ואני בניהם

אני מתחייסת על עצמי כאל דבר מאוד טורדני מכיוון שזה קשה בשבילי למצוא משהו לאכול.

לכן כל פעם אנחנו הולכים למסעדת בשרים כי זה הדבר היחיד שמותר לי.

הלכנו לשיפודי התקווה אני ההורים שלי דודה שלי וחברה שלי מאוד טובה.

הזמנתי בשר,כל פעם שאני מזמינה משהו אני ממש מתביישת כי אני חייבת לשאול את המלצר אם זה מתבשל ביחד עם קמח ,או למשל הצ'יפס הכי מסוכן כי יכולים לטגן אותו ביחד עם השניצל שלשניצל יש פירורי לחם.

לכן כל פעם מחדש שאנחנו הולכים למסעדה או סתם לקריון אני צריכה לברר זאת.

כאשר הזמנו צ'יפס , שאלתי את המלצר אם יוכל להגיד אם הצ'יפס טוגן ע םקמח.

כמו שאתם בטח מנחשים ,המלצר הסתכל עליי המום ואינו מבין על מה אני מדברת.

אוקיי אני עוצרת לשניה ואסביר לכם בדיוק מה קורה כאן.

אני נוכחתי לדעת,שהרבה אנשים בעולם אינם מבינים מהי המחלה צליאק .

ולא רק בעולם אלא גם בארצנו הקטנה והיפה.

כל יום מחדש שעובר ,ואני הולכת למקום אחר למסעדה אחרת ,לסתם קניון אני צריכה להתמודד עם השאלה המציקה את כולם.

ואותי.

אוקיי נחזור-

כאשר המלצר הסתכל עליי בצורה כל כך לא מבינה ,נאלצתי להסביר לו עוד הפעם,הפעם ההורים שלי קפצו לעזרתי כי כבר היו רגילים לשאלות מסוג כזה.

ולכן הם סיפרו לו שאני חולת צליאק ואיני מסוגלת לאכול קמח.

האמת אני לא אוהבת לספר לאף אחד שאני חולת צליאק. אני לא רוצה להגיע למצב שאני אומרת אני חולת ציליאק ,אין בזה שום טעם לפי דעתי .

אבל כאשר שמעתי את הוריי אומרים זאת למלצר ,נכנעתי והסברתי לו שאני חולת צליאק ואם תוכל לברר  בקשר לצ'יפס.

לאחר כמה דקות של הבנה המלצר הלך לבדוק והסביר לי שזה ביחד עם קמח.

עכשיו אני רוצה להגיד שאם לא הייתי שואלת והייתי מתביישת -כמה מקרים שהיו לי ..

לא הייתי יודעת שזה אסור לי.

והייתי אוכלת,או אפילו לא מנסה

יכול להיות שהצ'יפס היה מותר לי ויכול להיות שלא אבל אם לא הייתי שואלת לא הייתי יודעת.

לכן כל פעם מחדש שאני הולכת למסעדה תמיד אני צריכה לשאול .

ולא רק למסעדה כמו שאמרתי מקודם אלא לסתם קריון או קניון.

וזה לא קל .

לא קל להסביר ולא קל לשאול.

כי כל שאלה מובלת להסבר ארוך.

יש כאלה שמבינים ,אבל יש כאלה שאינם מנסים להבין.

הם לא רוצים לשמוע הם מסתכלים עליך במבט את לא מעניינת אותי.

אין לך שום דבר מיוחד ,רוצה לקנות או לא?

זה המבט שאני רואה.

כל יום.

 

נכתב על ידי נטע.. , 1/5/2008 10:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





176

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנטע.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נטע.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)