טוב בסדר,לא צריך לצעוק.
כל כך הרבה דברים בזמן האחרון, שמפצים על חוסר החיים וכמה שרק מעיקים עליהם.
אניווי,
אני במקום רחוק כזה, ומושלטת ע"י גורמים חיצוניים ובעיקר לא אני.
מצחיק לי,טוב לי,כיף לי, לא לבד לי, אבל בכל זאת, יש ימים רעים,אנשים שמעצבנים ואחרי זה עוד לא מצפים שאני אתעצבן.
מזל שיש לי זכות להתעצבן...ואלה ואלה.
בצפר בית ספר ביצפר, זה הכול מתחילת שנה. לא משנה כמה ימי שישי יהיו בשנה הזאת,
הסגירה של הבית ספר על החיים שלי, משפיעה על ההתחרפנות שלי.
אתמול הלכתי באמצע הרחוב ועשיתי כל מיני שטויות, היום צרחתי, אפילו האדבנג מסובב
שזה ה-דבר הכי משחרר עלי אדמות אבל מכאיב למוח.
יש לי קומיקאית פרטית,בחיי,לא משנה מה היא אומרת זה מצחיק אותי...לפעמים אני אפילו על הרצפה.
שזה מה שמרגיע אותי, תודה לאל.
ויש אינטראקציות, ושיחות מעניינות...ולמרות שאני רוצה לעזור...לא ממש יוצא לי, כי אין לי מספיק כוח.
בתכלס הרמתי ידיים, ואני נותנת לזמן לעשות את שלו,גם אם הפסק דין שלו יהיה רע, עדיף ראש שקט,
למרות שכל יום הוא מזכיר לי שקיימת אצלי בעיה.
וכן חסר לי משו, כמה דברים, בינתיים אני מתפשרת,ושוב,הכול בשביל ראש שקט.
en el final,no me importa
פיס GYES
בבלוג זה
בכל הבלוגים
