"הוא נכנס לבית החולים,כאילו הוא בא לטרוף את שנות העבודה שלו פה.
היה בו משהו כובש, אני חייבת לציין!.
אני לא נתתי יחס מיוחד לאף חולה,כולם היו "בניי",כולם היו מיוחדים.
נתתי את כל היחס החם שיכולתי לתת בעולם.
הוא הכיר לי את עצמו בשרמנטיות,לא פחד,לא חשש,שום דבר.
בשבילי הוא ישאר:"הרופא".
ובדרך המהירה של החיים,יצאנו כמה פעמים,הוא היה הדומיננטי בקשר שלנו.
לא ייחסתי חשיבות, רציתי שירדוף אחריי,איזה חשק נסתר בתוכי הפעיל אותי.
בדייט הראשון היה כמעט גרוע, הרכבות שרצינו היו מלאות,אז יצאנו מחוץ לעיר בסופו.
דיברנו רבות על בית החולים,שום דבר שיכל להיות נחמד,בכל זאת מלחמה,מחלות וכו'.
יכול להיות שזה היה הסימן שלא היינו צריכים את זה.
בסופו של דבר התחתנו, עשרת האנשים שהיו בחתונה היו שיכורים,
הם החזיקו את החופה,הפילו אותה,מה חשבתי לעצמי?מה?
כל כך הרבה סימנים שהקשר הזה לא יילך, וניכנסתי אליו כמו שיכורה,כמה אירוני.
פרט חשוב השמטתי, לפני החתונה, אחרי שיכנועים רבים מצידו,סיפרתי לו שהיה לי אחר לפניו-
שכבתי איתו בלי להינשא,לא רוצה להיזכר בזה בכלל!.
ובכל זאת, הוא אמר שערכי לא ירד בעיניו,האמנתי,מה היה לי לחשוש?עשה רושם של אדם מודרני.
בירח הדבש, הוא היה כל כך מוזר,כאילו ישב לו על הלב משהו,לא היה מרוכז אפילו פעם אחת.
כל הזמן הקשיב מה הולך בחדר השני,לכי תביני מה עובר בראש של בעלך.
בליבי חששתי שמא הוא מפתח משהו, לאותו לבלר שהייתי איתו לפני הרבה זמן.
השנה הראשונה לנישואינו עברו עליות ומורדות,השנה השניה התדרדה ובשנה השלישי לא יכולתי יותר
הרגשתי שאותו מעשה שעשיתי לפני המון זמן,לא נשכח ונסלח לי.
אף על פי שאהבתי אותו,כל כך אהבתי,הוא התעקש לאנוס את הלבלר לחיינו,וכך התפוררנו.
הוא הציק לי, רדף,הלך בחשאיות מאחורי גבי ועשה דברים.
הדבר הכי נורא שיכולתי לשמוע מפיו,הוא הדבר שהוא נעשה אובסיסיבי ללבלר,שהוא מצטער,אפילו בכה.חיבקתיו.
זה הרג אותי. אחרי שהוא סיפר לי היו כמה ימים טובים,אבל זה לא החזיק לעוד הרבה זמן.
למדתי כבר שהוא היה עושה מעשה,התחרט עליו וחזר לסורו אחרי כמה ימים.
אבל,אני,שניחנקתי בנישואים האלה,נישואים חסרי תכלית...אפילו ילדים לא היו לנו,הוא פחד שיהיו דומים ללבלר,
כמה שהוא היה חולני,השם ישמור אותי. לאיזו תהום נפלתי?
רציתי למצוא מקומות בריחה,מצאתי עד שכלו כל הקיצים,לא הייתה לי ברירה אלא להגיד לו,
שהברירה האחרונה שלנו לסיים בטוב,זה להתגרש.
לא רציתי,בחיי שלא, אבל הרגשתי רוח,רוח רפאים בתוך הנישואים האלו.
וכן התגרשנו,שנה אחרי היכרתי בחור חדש...סיפרתי לו כל מה שחוויתי בחיי.
אפשר להגיד שהוא פיצה אותי על כל הסבל,והיום אנחנו חיים כבר קרוב ל-40 שנה יחד.
בזקנה ובחולי,גידלנו שני ילדים בריאים,בבית בנוי לתפארת!
אני עדיין כל לילה ניזכרת בבכיו של הרופא שלי, היה שלום,מחמדי,אזכרך לעולמי עולמיה.
שלך,
דינה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
