סיפורי הוטל

קרדיט

וואי, פרק ארוך... נכון?

לפי דעתי יותר מהקודמים P:

דניאל, חזרת???

ראיתי שעדכנת את הבלוג D:

טוב נמ..

נועה, תפסיקי לחפור!!!

הדמות התקרבה.
"שלום" נשמע קול.
זיהיתי אותו, טום.
"טום? איפה ביל?" שאלתי.
"אה, ביל קצת יתעכב... הוא אמר לי לשמור עלייך" הוא הסתכל עלי וחייך.
"יופי, גם כן דפוק..." מלמלתי.
"דפוק? למה?" שאל.
"לא אתה, ביל"
"אה זה נכון, מה הוא מבריז לבחורה? ועדו שולח את אח שלו..." מלמל.
"מבריז?" הסתכלתי עליו.
"לא, זאת אומרת מאחר..." אמר.
"אה, כן..." מלמלתי.
לפתע הטלפון שלו צלצל.
"הלו?" הוא שאל.
"זה מוכן" יכלתי לשמוע את הצד השני.
"טוב ביי" אמר טום.
"טוב אמ... בואי שנייה" טום אמר.
"מה?" שאלתי כלא מבינה.
"בואי"
הלכתי אחריו בחשש.
"לאן זה...?" מלמלתי.
"לכאן" אמר.
הוא הצביעה על מסעדה גדולה ויוקרתית.
"וואו..." מלמלמתי.
בהיתי במסעדה כמה דקות.
"נו את באה?" שאל טוב וצחקק.
"כן.. כן... ברור..."
הלכתי אחריו ונכנסתי למסעדה.
ביל ישב שם, לבד.
רק הוא היה בתוך המסעדה.
"למה אין פה אף אחד?" שאלתי את טום.
הסתכלתי מסביבי וטום לא היה.
"יופי הוא ברח..." מלמלתי.
התקרבתי לכיוונו של ביל.
"איזו יפה את" אמר.
"תודה..."
"גם אתה" הוספתי.
הרגשתי איך אני נאדמת.
"גם שאת מסמיקה" חייך.
הוא הושיט לי ורד אדום.
"וואו... ביל לא הייתה צריך" מלמלתי.
לקחתי את הורד והסתכלי מסביבי.
הכל כל כך מפואר...
"למה? למישהי כמוך צריך יותר" אמר.
הוא קם והתישב לידי.
פניו התקרבו לשלי.
הרגשתי את נשימותיו, ולפתע נשמע קול.
"ביל?"

נו, איך?