זה שיר שמוקדש לחברים שנלקחו
שהחיים שלהם ללא סיבה הסתיימו
היו אנשים עם כבוד שכולם אהבו
הם היו מאלה שאתה תרגיד כשהם ילכו
ועדיין לא התרגלתי לעובדה שהם עזבו
אני זוכר בלויה איך כולם דמעות חלקו
ויש באויר מן תחושה מנוכרת
שאין צדק בעולם ואין דרך אחרת...
זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי
רצית מדבר
רצית קצת שקט
רצית לראות עם אבק בעיניים
נשארת אוסף את רסיסי התקווה
נשארת עיוור
מבקש להישאר
מעיל אחד בגשם, רטוב, למי אכפת
אני לא על הארץ, איתך למעלה שט
רוח בפנים, טיפות הגשם האחרונות
נוגעות בלחיים, בפנייך משחקות
ראיתי זוג עיניים, מסרבות להיפתח
צוללת אל עצמך עמוק בים שלך,
מדי פעם את עולה, לוקחת קצת אויר
לא רוצה להיסחף, מכירה את המחיר
קומי צאי אל האור
ואלייך אז...
מי יגיע לראות פנייך זורחות
קרן שמש עולה
ועינייך כבר לא נשאר האתמול
זמן גוסס שעות מתות
בין חומות מתמוטטות
הוא חובש את השריטות
ריח שתן רוח ים
בר נטוש ומיותם
כאן בחוץ הבית חם.
בן חורג לאלוהים
פרח בר של החיים
לא נראה ואין רואים
מתקפל בתוך בועה
ונרגע לפי שעה
כאן בעיר הכי רעה.
ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים
בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לבכות לפעמים
כשמשהו נשבר בך בפנים
ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד
עדיין חולמת ועדיין רוצה
כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה
ויש לה הסכם עם עצמה
תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר
מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר
ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי
יכולתי גם לחזור על זה מיליון פעם
זה לא היה הופך הכל נכון
מתוק מדי פתאום נהיה כל כך מר
בדיוק שהתחלתי לנשום
אז אצלי הכל בסדר
עד שאני נשבר
וכלום ממני לא נשאר
מדמם על הרצפה
מרסיסים של אהבה
עיני קוצים רודפות אחרייך
חיצים רצים בעקבותייך
אחת כמוך היא אש אוייבת
מקוננות נשות השבט.
זה הכאב שעובר בתוכי אני מת,
עשיתי הכל ועכשיו אני חי באמת.
ברחתי לך כי למדתי לראות
שיש אש בתוך הלב.
הולך מחוייך בתוך ים של כאב,
יש לי אש בתוך הלב.
פלוגת הצער היום בלילה
ניצחה את פלוגת השמחה
חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות
על תותחי האהבה
חיילי החיוך ירו חץ של אושר
פלוגת הצער לא נפגעה
חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה
פלוגת הצער נצחה
נתנו לך זהות שבורה
מיום ליום היא מתפוררת
המציאות שלך בממתינה אז שב בשקט
פתאום אתה קולט
הכל רקוב כאן מבפנים
ואין לך סיכוי כאן ילד
בגן החטאים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
