קרדיטים ברשימות.
הכל כל כך ריק פתאום.
אין לי כלום נגדם, אבל להם יש.
אני יודעת שאני אמורה לכבד אותם וכל זה,
אבל האם הם מכבדים אותי?
את הרצונות שלי?
את הבקשות שלי?
בכל זאת, אני לא מתווכחת על זה.
כי אז אני אשמע את אותן מילים עדינות,
שנועדו לחפר על המציאות הזו.
אני מתגעגעת אליהן כ''כ.
כזאת אני חולפת רגע חושפת
ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה
הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת כמה שרק אפשר
וטוב לי.
כזאת אני עוצרת רגע נשברת
ושנייה אחר כך משחררת
כבר לא הייתה לי הגנה
והנה מסתמן בי כוח
לכעוס עלי הרבה אבל בסוף לסלוח.
לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב,
שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה באמת כאב,
עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי.
מישהו אמר כל השירים אותו דבר סוגדים לאהבה
ולא מדברים על כל השאר
והנה מסתמן בי כוח,
שורה אחת ריקה,
סיכוי נוסף לבטוח גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח.
כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים.
הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט
נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת
אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי.
וילדות חולפת ומלטפת את הראש
ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש
והנה מסתמן בי כוח
לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח
כי לא בך החום אליו אשוב לברוח.
כשירד מבול על הרחוב...
כי כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב
נשאבת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת,
כמה שרק אפשר וטוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי...
אני אהיה לי אש מאנשים קרים,
אש מאנשים קרים שמקפיאים עמוק
וכמה הם שקופים
אשמור עלי ממבטים טורפים
מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי
אני אהיה לי בית לעצמי.
מלחש הקנאה מיום כבד,
רודף שינה ממלחמות קהות
שמקפיאות לי את הלב שהתקשה מרוב שהוא אוהב.
מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשים
שכבה אחר שכבה לכאוב ולפרק
אני אהיה לי שיר מפחד משתק.
כזאת אני חולפת רגע חושפת
ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה
הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת,
כמה שרק אפשר וטוב לי.
בהתחלה זה נשמע כמו שיר ממש מתלהב של מישהי שמנסה להיות רוקיסטית,
אבל אז מגלים שזו קרן פלס, ומתוך כבוד שהיא כל כך מיוחדג'ת, מפסיקים לחשוב.
סתם, אבל תנסו להקשיב ולקרוא. זה שיר שהוא מין סערה פנימית כזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
