Let Life Be

תמיד לפני שאני כותבת פוסט,אני מרגישה פרפרים בבטן,אני חושפת חלק נרחב מחיי פה.

מחר האודישן,ואני בסטרס נוראי.

בהפסקה בבית הספר הראתי לשתיי חברות שלי את הקטע שלי,ביקשתי ציונים,אחת נתנה 10 ושנייה 9.5 ואני כזה אההההה!!!!!!! הקטע שלי חרא אני בחיים לא אעבור ><.

עכשיו 4:30 ואני יושבת בוהה במסך,איזה תסכול

יש לך מצברוח לכתוב משהו ועד שאתה עושה את זה,יש לך חור שחור במוח שבולע את כל מה שידעת תוך פחות משניה,ואז אתה כותב דברים לא מעניינים חסרי קשר אחד אל השני,כי בכל זאת,חייבים לתפוס קצת מקום בדף.

מחר יש לנו משחק בנבחרת ,חצי גמר גביע ראש העיר :) [קורעים לבי"ס הדר ת'צורה].

משפט אחד שלא קשור:

התמכרתי לטאקי.

                                                                                                          [תודה למריאנה]

וואו,זה ממש חמור,יש לי בלקאאוט נוראי,באמת.

עכשיו זאת תקופת המבחנים אצלנו,אבל עם כל הכבוד,ההפסקה בין מבחן למבחן לא צריכה להיות 15 דקות!!!!!!!

עוד 6 ימים יש לנו מבחן בהיסטוריה.

המורה שלנו ממש מגזימה עם זה.