לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Organism



Avatarכינוי:  Monitor

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

פרק 2


פול גטי אמר: "אם אתה מסוגל לספור את הכסף, אינך באמת עשיר"

אני בהחלט מבינה למה הוא התכוון.

עוד לא עלה השחר ואני כבר קמתי. בטני מקרקרת, בטח בגלל שלא אכלתי אתמול כלום מלבד שני קוראסונים בעבודה.

אני ניגשת למטבח, בתקווה שהמקרר יהיה מלא במעט מהארנק שלי. בעודי מחזיקה את הידית ומתכוננת לפתוח את דלת המקרר אני מנסה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי מזון מלבד המסעדות שבהן אני מבקרת מידי פעם בהפסקת האוכל בעבודה.

והנה- הדלת נפתחת וכלום! מלבד כמה ירקות מקולקלים ויוגורט שזמנו עבר, אין כלום. אה, ישנה הפתעה נוספת- האור בתוך המקרר מהבהב. טוב, אני מניחה שיכול להיות מצב יותר גרוע מאור לא תקין, וזהו רעב (כן, אני בתחתית).

אני מסרקת את שערי הדק ותוהה האם כדאי לי להתקלח, אחרי הכול הצטבר עלי הרבה זבל מהיומיים האחרונים. אני בודקת את המים- והם קרים. "כן" אני חושבת לעצמי, כנראה זה יהיה היום השלישי שהמים בדוש לא יזכו לזרום.

 

כשאני יוצאת מהדירה אני רואה את נטשה יושבת על שלושת המדרגות הראשונות ליד הכניסה בטרנינג סמרטוטי קרוע וכפכפים, ולידה חפיסת סיגריות. אני יורדת אליה ומתיישבת לידה, והנה היא מסתובבת אלי ופניה מכוסות סימני חבלות ופצעים טריים. אני מנסה למצוא את כל היופי שהיה דבוק לפניה אתמול בלילה ומתקשה. "נטשה? מה קרה לך?" עיניה מתמלאות בדמעות. "זה האידיוט מאתמול?!" היא מקמטת את פניה ועיניה הגדולות והכחולות נוצצות מבעד להרים האדומים והכחולים שנוצרו על פניה, ודמעה ענקית מתחילה לנזול לאורך לחיה, ואז היא פורצת בבכי שוטף. אני בוהה בבובה חסרת האונים הזאת בוכה למשך כמה שניות, ואז עוטפת אותה בחיבוק חברי, למרות שאף פעם לא היינו כל כך קרובות וזה די סיטואציה מוזרה עבורי, אך אני מניחה שלכך היא זקוקה עכשיו יותר מכל. אנחנו יושבות כך בערך 3 דקות שלי הן נראו כמו התחלתו של נצח, ואז אני שומעת קול צרוד מנסה לומר משהו מבין לדמעות. אני פותחת את אזני כדי לשמוע אותה. "הבן זונה הזה גמר ואז הוא חזר והתחיל להפשיט אותי ואמרתי שזה יעלה לו כמו בפעם הקודמת", היא ממשיכה לבכות חזק יותר ואז שוב נרגעת "ואז הוא אמר שהוא לא ישלם ושאני שרמוטה ואתן לו בחינם. התחלתי להתנגד לו וניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא כל הזמן לחץ יותר ויותר ו..."

"ו...?"

"ואז הוא ניסה לקשור לי את הידיים בשרוכים וניסיתי להתנגד והוא דפק לי את הראש בקיר והחטיף לי מכות ואז דפק אותי" אני מסתכלת על הרגל החשופה שלה ורואה גם שם סימנים. אני מעבירה את ידי על אחד מהם ומחכה לתגובה. "ואז התמוטטתי והוא התחיל לבעוט בי". היא ממשיכה לרעוד בידי. זה אחד הרגעים שסיגריה פשוט הכרחית. אני שוקלת אם לקחת מהחבילה המלאה שלה או לקחת אחת מתוך השתיים שנשארו לי לעוד 11 ימים. לבסוף אני מושיטה את ידי לחבילה שלה ולוקחת אחת, זה בטח לא המטרד הגדול ביותר שלה כרגע. "את יודעת משהו עליו? כלומר... את מכירה אותם?" היא מתחילה להזדקף ואומרת "לקוחות קבועים אני מכירה פחות או יותר אבל הוא היה פעם ראשונה. הוא אמר שהוא רוצה שאני אקרא לו אדון. יש כאלה שמעדיפים להיקרא ככה ולא בשמותיהם האמיתיים, זה מגרה אותם, זה לא מוזר, אבל זה משאיר אותי חסרת אונים".

"אז בואי נחפש אותו. זה קשה, אבל זה אפשרי, בטח יש אנשים שראו אותו"

"לא"

"למה לא?"

"כי אין לי זמן לזה"

"אבל אני אעזור לך"

"אני לא צריכה!"

"נטשה הוא אנס אותך והחטיף לך מכות מה יש לא לרצות?!"

"ככה כי יש לי דאגות גדולות יותר ממנו עכשיו!"

"כמו מה?!"

"אני לא אוכל לעבוד עכשיו עד שהכל יחלים!"

"עזבי את זה כשהכל יחלים תחזרי לעבוד בכל מקום יקבלו אותך את יפיפייה!"

"הוא גנב לי את כל הכסף! המניאק הזה גנב לי הכל את כל מה שעבדתי עבורו בשנה האחרונה! פאק! והוא גם איים עלי שאם הוא יראה אותי שוב הוא יחתוך לי את הגרון! אים לי פאקינג שום דרך לסיים את החודש! ואני לא מדברת בכלל על הדירה אין לי איפה לגור אין לי כלום!"

קולה רעד בהדרגה בעת דיבורה ודמעותיה החלו שוב לזלוג

"נטשה.."

"עזבי אותי בשקט! אני לא רוצה לראות ולא לשמוע אף אחד! אני רוצה לישון! אני רוצה לישון במיטה שלי ואני שונאת! אני שונאת את כולם כל כך רעים! אני שונאת!"

רגליה הרועדות לא עלו עוד בכזאת קלות במדרגות אלא רעדו כאילו שמטפסת על הר של רוחות. לא ניסיתי לעצור בעדה, הסתכלתי עליה זוחלת לדירתה עד לטריקת הדלת העצבנית. הנחתי שעדיף לא להטריד אותה בזמן הקרוב. הסתכלתי על שעוני וראיתי כי כבר שש ורבע. הייתי אמורה להיות בעבודה לפני רבע שעה! שיט. אני קמה במהירות ומתכופפת לקחת את תיקי כשאני מבחינה בחבילה של נטשה שכנראה שכחה לקחת. לקחתי אותה ושמתי בתיקי, "אני אחזיר לה אותה בערב" אמרתי לעצמי והלכתי לעבודה.

 

במשך כל היום חשבתי על נטשה, כמה שהעולם מאכזב ולא פייר וכמה שאני מוכרחה למצוא עבודה בהקדם האפשרי, כי לפי תחושת הבטן שלי אני לא אשאר למלצר בחור הזה למשך הרבה זמן. בדרך חזרה הביתה קיבלתי כמה טלפונים מפני, אבל לא עניתי על אף אחד מהם. היא גם שלחה לי הודעה: "מה קורה איתך בג? יש היום מרתון חברים וקניתי הרבה גלידה. רוצה לבוא?". לא, אני לא רוצה לבוא, לא היום, אבל אני אכתוב לה אחר כך. אני מגיעה לגינה העלובה שלפני הבית עם הוורדים שנבלו מזמן, מתקרבת לחדר המדרגות, עולה על כמה מהן ורואה את נטשה עומדת ליד דלת דירתי.

"היי בג... אני מצטערת על מה שהיה מקודם, הייתי עצבנית וכעוסה והייתי מוכנה להרוג כל חתול שעובר בסביבה. אני כבר פחות עצבנית, אבל עדיין מוכנה להרוג כל חתול" היא מגחכת בשקט ואני אומרת "נטשה, זה בסדר אני מבינה ואני אעזור לך למצוא  אותו הוא לא יחמוק מזה" היא מהנהנת, ואומרת לי כמעט בלי לקחת נשימה: "בג אני יכולה לגור איתך? רק לעכשיו עד שאני אתייצב? אין לי שום מקום אחר ללכת אליו".

הו, בן זונה שכמוך אני אהרוג אותך!   

נכתב על ידי Monitor , 22/5/2008 15:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

401
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMonitor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Monitor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)