*הוא והיא*

ששמע את צפצוף המכוניות שהסיט את צומת ליבו,

הוא הביט לכיוון ממנו באו הצפצופים ואז להמשך הכביש,

בהמשך הכביש הוא ראה אמבולנס ואישה על אלונקה ומיד אחריה עוד ילדה על אלונקה,

לצידם היו שתי מכוניות הרוסות לחלוטין,

אחד האנשים עמד ליד האישה והילדה ועלה לאמבולנס מיד אחרי שהעלו את האישה והילדה, מטר מהם עמדו זוג מבוגרים גבר ואישה הגבר חיבק את האישה שהיה ניתן לראות שהייתה מזועזעת וחסרת אונים.

דין עמד כמה מטרים ספורים משם,

הוא התפלא שלא שם לב לכך לפני רעש צפצופי המכונית הוא התקרב למקום מביט באנשים מנסה להבין מה קרה, הוא שמע את הגבר אומר לאישה שחיבק אותה "יהיה בסדר, העיקר שהנפגעים יצאו מי זה בשלום" היא חייכה לכיוונו.

אחרי מספר דקות הגיעו השוטרים שביקשו מכולם ללכת ממקום האירוע דין המשיך בדרכו הביתה, הוא הלך לא ממהר לשום מקום,

-תראה במה אתה מטריד את עצמך, אבא שלך, כן אז מה?!, אבא שלך עשה טעות, זה מה שמטריד אותך בזמן שילדה קטנה בדרך לטיפול נמרץ, בזמן שאסונות קוראים- הוא תחב את ידו לכיס כאשר התקרב לקיוסק הוציא מכיס מכנסיו חמישה שקלים שעברו כיבוס או שניים,

לקח ארטיק קרח לימון ונכנס לשלם

המוכרת:"רק את זה?" היא שאלה בגסות ויאוש תוך כדי שלעסה מסטיק

דין:"כן" ענה לה באדישות

המוכרת:"רגע" היא פתחה את הקופה תוך כדי שעצרה והעבירה את מבטה לטלוויזיה "ראית מה זה?" אמרה תוך כדי שמכניסה את הכסף לקופה "מסכן שלמה גבעולי הזה...".

דין:"מה.. מה איתו?" שאל מהסס

המוכרת:"מה איתו? לא שמעת?! כל המדינה מדברת על זה הוא העביר כמות נכבדת של סמים במזוודה שלו, ועכשיו גילו שהוא בכלל לא אשם" היא הגישה לו את העודף חייכה וחזרה להביט במסך הטלוויזיה על התחקיר

דין:"מה?" שאל מופתע, הוא לקח את העודף פתח את הארטיק שלו והוסיף "אה, שמעתי על זה משהו, מה זאת אומרת לא אשם?"

המוכרת:"לא אשם, הנה תראה" היא סימנה לו לכיוון הטלוויזיה.

דין הביט בטלוויזיה חייך ואמר "תודה, תודה תודה" ורץ לכיוון ביתו,

המוכרת הביטה בו במבט מוזר וחזרה למסך הטלוויזיה.

"אל תיגע בי" אמרה עדי ודמעות החלו לרדת מעניה

"עדי, אני אבא שלך, מי יגן עלייך אם לא אני?" הוא אמר ויצא מחדרה,

עדי התיישבה על המיטה בוכה,

היא התקשרה לאריאל.

"תגידי מאמי למה לא באת אתמול?" שלחה לה רותם הודעה

אריאל:"לאן?"

רותם:"מה לאן? תראי..."

אריאל:"...."

רותם:"רגע.." אחרי 2 דקות בערך היא שלחה לה

"גם את/ה מוזמן/ת למסיבה של ט'4,

בואו יהיה כיף, כל הכיתה מוזמנת חוץ מכמה שילשינו=],

חח קיצר בואו יהיה שווווהה" אריאל קראה את ההודעה ולא הייתה מופתעת כ"כ כי על המסיבה היא כבר שמעה

אריאל:"כנראה אני בחלק של 'חוץ מכמה שילשינו"

רותם:"לא, לא ניראה לי בטח שלחו לך"

אריאל:"האמת שלא"

רותם:"מוזר גם עדי הייתה"

אריאל:"עדי?"

רותם:"כן עדי, את יודעת חברה שלך"

אריאל:"בטוח?לא ניראה לי היא הייתה אצל דודים או משהו.."

רותם:"כן בטוח, רוצה תמונה?"

אריאל:"כן שלחי.."

רותם:"תקבלי..." היא כתבה לה ושלחה לאריאל את התמונה,

אריאל הביטה בתמונה –זה בטח מזמן אחר...-היא חשבה משכנעת את עצמה ושלחה הודעה לרותם

אריאל:"התמונה בטוח לא ישנה?!"

רותם:"לא.. תסכלי על התאריך בצד, ועדי הסתפרה שלשום.."

אריאל:"נכון.." היא בחנה את התמונה שוב ושוב לא היה אכפת לה שעדי הלכה למסיבה, בכלל לא, היא רק תהתה למה היא לא אמרה לה...

רותם:"אה תסתכלי על השלט מאחורה גם..'המסיבה האחרונה לפני החורף' חח מירן הקרוע הזאת, טוב מאמי אני עפתי 3>"

רותם כיבתה את מסך המחשב חייכה ומלמלה לעצמה "חלק אחד הושלם, השגת את דין הפסדת חברה, לא מספיק לזה שקצת יכאב לך תחכי ליום ראשון" היא הרימה את מכשיר הפלאפון  מחייגת מחסוי.

"אור,

בערך בשעה תשע יצאנו אבא ואני לטיסה,

לא הודענו לך שאנחנו נוסעים כי החלטנו לנסוע אתמול בלילה,

העדפנו להשאיר לך מכתב ולא להעיר אותך משנתך,

אנחנו נוסעים לחודשיים אולי יותר,

דיברנו עם רונה והיא אמרה שתבוא לכל מה שתצטרך,

במקרר יש לך אוכל, והשארנו  כסף, ולמקרה חירום בלבד כרטיס אשראי,

בשלב שהאוכל יגמר תקנה,

נשתדל להתקשר לפחות כל יומיים,

תשמור על הבית, אנה המנקה תגיע בכל יום שלישי ותארגן אותו,

שילמנו לה מראש, ואתה תשתדל לשמור על הסדר,

נתראה בעוד חודשיים

אוהבים,

אבא ואמא."

אור סיים לקרוא את המכתב והוציא את הכסף מהמעטפה,

-לא שווה גרוש- הוא חשב וזרק את הכסף בצורה מרושלת על שולחן האוכל,

אנשים תמיד חשבו שאור הוא ילד עשיר ומאושר,

אבל זה לא ככה, אמו ואביו יוצאים כל יום מוקדם בבוקר לעבודה וחוזרים מאוחר בלילה,

לעיתים רחוקות הוא היה מספיק לראות אותם,

אם היה להם חופש מהעבודה הם תמיד יעדיפו לנסוע לאיזו חופשת מנוחה,

לרוב הם היו נוסעים לבד, עוד מאז שאור היה קטן הם היו נוסעים לתקופות ארוכות,

היו משאירים אותו בבית של משפחה וחברים ובקושי היו טורחים להתקשר,

בחופשה שבין כיתה ו' ל-ז', כשדין ומשפחתו היו בחו"ל,

והוריו היו מסוכסכים עם המשפחה, הם רשמו אותו לקייטנת פנימייה כי לא היה להם איפה

'לשים אותו', הם לא שאלו אותו בכלל, אחרי חודש הם חזרו, באה מונית לקחת אותו מהפנימייה, הוא נכנס הביתה וציפה שהם יהיו שם, אבל הסתבר שהם כבר חזרו בלילה ישנו וחזרו ישר לעבודה, כשהוא נכנס לחדר שלו היה המון מתנות,

מבחינתו כל המתנות האלו לא היו שוות כלום, כל אחד שראה את החדר שלו את הדברים שלו,כ"כ קינא בו, והוא?! הוא היה נותן את כל הדברים האלה בשביל שההורים שלו יהיו איתו רק חצי שעה ביום.

דין נכנס הביתה בשמחה,

רונה ישבה בסלון צופה בטלנובלה שלה,

"אמא אני אוהב אותך" אמר דין תוך כדי שחיבק אותה

רונה:"מה האושר הגדול?אתה חולה?" היא נגעה במצחו כאילו בודקת עם יש לו חום

דין:"את צדקת זה הכל היה טעות אחת גדולה" הוא הזיז את ידיה מפניו והתיישב לידה

רונה:"מה?" היא לא הבינה למה הוא מתכוון

דין לקח את השלט והעביר ערוץ "אתה חצוף אני רואה טלוויזיה לך לחדר שלך"

דין:"תראי תראי.." קולו היה נלהב, רונה הביטה לכיוון הטלוויזיה חייכה ואמרה "אתה רואה, אני ידעתי, אני ידעתי עם מי התחתנתי, אבל מוזר שלא הודיעו לנו"

דניאל:"אמא תפתחי טלוויזיה ערוץ 22 מהר"

דין:"פוסטמה את בדילאי"

דניאל:"שתוק י'מכוער, אבא התקשר?"

הפלאפון של דין צלצל, הוא הלך לענות,

"חסום?" הוא מלמל לעצמו וענה

דין:"הלו?"

...:"אתה חתיכת מפגר אני שונאת אותך, אומר לכל אחת אני אוהב אותך, אתה חרא של ילד אני בכלל לא מבינה למה הסכמתי להיות חברה שלך.."

דין:"מי את?"

...:"אפילו לזהות אתה לא מזהה אותי?! זאת אריאל"

דין:"את לא אריאל את הקול של אריאל אני מכיר טוב טוב..."

...:"תחשוב מה שבא לך בכל מקרה חברים אנחנו לא"

הוא ניתק, הוא החל לחייג את המספר של אריאל אבל רונה קראה לו  לדבר עם אבא שלו לפני שהוא עולה לטיסה חזרה לישראל, -אני אתקשר אליה אח"כ- הוא חשב וירד במהירות לדבר עם אביו.

אריאל בחנה את התמונה, על השלט מאחורה באמת היה כתוב 'המסיבה האחרונה לפני החורף' היא גיחכה והמשיכה לבחון את התמונה הכל מצביע שעדי באמת הייתה שם אריאל לא הבינה למה היא משקרת לה, בעודה בוחנת בתמונה הבחינה בשלט חצוי ממש בקצה התמונה על השלט הייתה תמונה שלה מקושקשת עם לורדים, היא הביטה שוב בשלט שבתמונה ולא האמינה "אני שונאת אותך" היא מלמלה לעצמה מסתכלת על התמונה של עדי מהמסיבה. הפלאפון שלה צלצל על הצג הופיע עדי, אחרי כמה צלצולים ענתה אריאל לעדי,

אריאל:"מה?"

עדי:"י..ש מצב ש..א..תת יורד..ת למ..טה?" היא גמגמה וניתן היה לשמוע על קולה שהיא בכתה,

אריאל:"למה? גברת צבועה?"

עדי:" אריאל? מ..ה קרה?"

אריאל:" כלום סתם אני מבינה שהיה כיף אצל דודים שלך אתמול עשיתם חיים נכון?" היא הייתה כ"כ עצבנית עליה שאפילו לא שמה לב לקולה של עדי, שעוד היה ניתן לשמוע עליו שבכתה, אריאל ניתקה את מכשיר הפלאפון, הניחה אותו על השולחן וחזרה להביט בתמונה נגעלת מעדי,

מהצביעות שלה, עכשיו היא מבינה למה היא לא יכלה לספר לה,

שוב פעם עדי הלכה אחרי מירן, ומירן?! מירן הזאת? מה אריאל כבר עשתה לה?

אור היה עצבני, נמאס היה לו מכל הפעמים האלו שההורים שלו השאירו אותו לבד ללא הודעה מוקדמת,

הוא רצה לצאת מהבית להתאוורר קצת, הוא התקשר לדין,

דין:"הא אור מה קורה?"

אור:"סתם נחש מה ההורים שלי נסעו והפעם לחודשיים ואולי יותר.. אני חייב לנקות ת'ראש

באלך לבוא איתי לסיבוב או משהו?"

דין:"הייתי בא בכיף אבל אבא שלי חוזר היום גילו שהוא לא אשם בכלום ושהשתילו לו את הסמים במזוודה, אנחנו עושים לא מסיבה קטנה והמשפחה תבוא גם.."

אור:"אה, ואללה תמסור לו ד"ש שתראה אותו, אמרתי לך שהוא לא אשם" חיוך עלה על פניו של אור, אור היה קשור לאבא של דין אפילו יותר משהיה קשור לאבא שלו.

דין:"כה, אולי תבוא? אתה כמו משפחה אפילו יותר"

אור:"עזוב אותך, זה אתם 'הגבעולים'" היה ניתן לשמוע על קולו של אור את הצחוק שהיה מהול בעצב.

דין:"תבוא תבוא זה בתשע כי הוא צריך לנחות בשמונה..."

אור:"ניראה כבר נדבר"

דין:"לא ניראה תבוא, טוב אני צריך לעוף"

אור:"טוב ביי"

דין:"ואני מכיר אותך אל תהיה לי מבואס מי זה שההורים שלך נסעו תחפש את הפלוסים בדבר, תלמד אתה זה שבוחר אם להיות מאושר או לא.."

אור:"הא?"

דין:"לא משנה הייתה לי הברקה יאללה עפתי ביי"

אור:"חח טוב ביי" הוא ניתק וחשב קצת על מה שדין אמר לו ולא הצליח להבין את הכוונה

איך האדם בוחר האם להיות מאושר?

זהו.. מקווה שאהבתם...

ושוב אני מצטערת שלקח לי מלא זמן לעדכן:|

בטח אתם חושבים שהכל תירוצים..

את הפרק הזה כתבתי איזה 3 פעמים=\

מסתבר שיש לי איזה משהו פיראטי במחשב,

(כאילו הווידואוס XP הזה הוא פירטי..)

קיצר הוא כל רגע נתקע=\

מצטערת..=\

ו.. תגובות?!

3> לולהה