*הוא והיא*

You had a bad day-Daniel powter

Best of me-sum 41

אז ככה לכל שיר ששמתי אני שמה תרגום

זה בגלל שלשירים שאני שמה יש משמעות במילים שלהם (שקשור לסיפור כה?!חח)

אז אני שמה תרגום לשירים,

התרגום יהיה מודגש, התרגום יופיע לפני שיהיה כתוב לכם להפעיל את השיר בין הקטעים..

אני מציע לכם לעבור קודם על התרגום ואז להתחיל לקרוא את הפרק,

ובמהלך הקריאה כמובן תדלגו על החלק המודגש ;)

תרגום: (דלגו אם אתם קוראים את הפרק..מומלץ לעבור לפני קריאת הפרק..)

איפה הרגע שלו אנו הכי זקוקים

את נהנית לעזוב והקסם נעלם

הם מספרים לי שהשמים הכחולים דוהים לאפור

הם מספרים לי שתשוקותיך נעלמו

ואני לא צריך להמשיך לפעול

את עומדת בשורה רק לקחת בזול

את מזייפת חיוך עם הקפה והולכת

את מספרת לי שחייך יצאו מסדר

את נשברת לחלקים כל הזמן

ואני לא צריך להמשיך לפעול

בגלל שיש יום רע

אתה לוקח אחד למטה

אתה שר שיר עצוב בשביל להגביר את העצב

את אומרת שאת לא יודעת

את מספרת שאת לא משקרת

את מזייפת חיוך ויוצאת לסיבוב

יש לך יום רע

המצלמה לא משקרת

אתה יורד למטה ובאמת לא חושב

יש לך יום רע

יש לך יום רע.

You had a bad day-Daniel powter

– הפעילו את השיר...-

(http://www.youtube.com/watch?v=j7g6LenMQ5E&feature=related)

אור נשכב על המיטה בחדרו בוהה בתקרה,

מעביר את הזמן,

הוא חשב על עדי, הוא תהה איך הוא יכול להתקרב אליה,

הוא לקח את הפלאפון שלו וחייג אליה..

כעבור כמה צלצולים ענתה לו עדי.

עדי ישבה בחדר היא בכתה ובכתה,

ככל שניסתה לעצור את הדמעות הן רק איימו יותר לצאת,

הפלאפון שלה צלצל היא נשמה עמוק וענתה

עדי:"אור.." היא ענתה בלחש בעודה מונעת מהדמעות לפרוץ,

אור:"מה קורה עדידוש?"

עדי:"הכל.. הכל דבש" היא נאנחה

אור:"עדי, את מה יש לך? עוד מאתמול את ככה מה יש?"

עדי:"כ..כ..לום" היא ענתה לו מגמגמת דמעה ירדה מפניה

אור:"רוצה לבוא אלי? להיפגש למטה משהו?"

עדי:"כן" היא ענתה לו לאחר כמה שניות של שתיקה

אור:"אז בואי אלי.."

עדי:"אני לא יכולה" קולה רעד

אור:"למה?" שאל נאנח הוא הבין מקולה שהיא בוכה

עדי:"ב..בוא תיקח אותי, תיקח אותי מפה, בבקשה" היא החלה לבכות

אור:"תירגעי אני בא" הוא ניתק

עדי ניגבה את הדמעות וחייכה חיוך קטנטן,

היא התארגנה וחיכתה שאור יבוא.

אריאל ישבה על ריצפת החדר שלה,

ניתקה את הפלאפון אחרי שדיברה עם דין,

היא בהתה במכשיר פלאפון

-מה אתה מתקשר? שולח מכתב כזה ואז מתקשר על הרגיל,

מילא מתקשר עוד מעיז לשאול מה עשית, איכס איכס איכס" היא זרקה את מכשיר הפלאפון על המיטה בכעס.

הדמעות ירדו מענייה בקצב,

כמה צביעות היא גילתה היום,

אנשים פשוט חסרי לב עושים דברים פוגעים,

היא תהתה מה היא עשתה שהיא מפסידה את שני החברים הקרובים אליה,

ביום, בכמה שעות תמימות וארורות,

היא כ"כ נקשרה לדין ולעדי,

היא פשוט הרגישה שהם שלה, שייכים לה,

היא לא חשבה לרגע שאולי מנצלים אותה, שאולי היא טועה, שאולי היא תמימה מידי,

מבחנתה שניהם היו שייכים לה היא נזכרה עוד מתחילת השנה,

שהיא איבדה את הארנק שלה, וחשבה שמירן ועדי גנבו אותו,

מירן:"טוב, בואי איתנו נלך לברר של מי הארנק ואז נבדוק מה עובר עלייך,

פשוט עוד מעט המזכירות הולכות הביתה" מירן ועדי התחילו ללכת לכיוון המזכירות

כאשר אני עומדת שם ולא זזה, לא הבנתי מה קורה, הארנק שלי ביד של מירן, ומירן הולכת למזכירות להחזיר אותו חשבתי שהיא גנבה לי אותו,מוזר.

מירן:"מה נעמדת בואי"

אני:"הוא שלי"

עדי:"מי?"

מירן:"הארנק פוסטמה"

עדי:"היא אמרה הוא, חשבתי היא מדברת על מישהו"

מירן:" מישהו לא יכול להיות שייך למישהו אחר,אבל משהו כן" היא ענתה לה במין גאווה מתנשאת של חוכמה שאומרת, עדיף שתשתקי את מטומטמת.

עדי:"טוב" העיניים שלה שידרו לי מין עצב כזה, יכולתי לראות שהיא לא מאושרת מהחברות שלה ושל מירן, אבל אין לה דרך אחרת,איזה שטויות אני בכלל לא מכירה אותה אני לא יכולה לדעת-חשבתי

אני:"הארנק שלי, ומישהו יכול להיות שייך למישהו אחר בלב, הכוונה-ל-א-ה-ב-ה" אמרתי כאשר אני מדגישה את המילה אהבה

כבר אז היא האמינה שקשר של אדם לאדם יכולה להיות במבונים של

שייכות אחד לשני הכוונה לאמונה, לאהבה כשאתה סומך על אדם והוא עלייך בפעולה הדדית,

הוא שלך הוא שייך לך, אבל באותה מידה כמו חפץ, הוא עלול ל'התקלקל', להישבר,

לעיתים אתה תרצה 'להיפטר' ממנו 'ותמסור' אותו בגלל שהוא ישן לא מועיל-מזיק, בגלל ש'עבר זמנו'.

שום אדם וחפץ ששייך לך וקשה להעביר ישכח,

בין עם זה השמיכה שתמיד הייתי מסתובב איתה בתור ילד קטן,

הדובון החמוד, חולצת המזל, ישנם חפצים מסוימים שמקנים בנו תחושת ביטחון,

הם מגבירים בנו את האהדה העצמית שבנו ועוזרים לנו להגיע ליעדים מסוימים הקשורים לשאיפות שלנו, להתגבר על פחדים הם מקנים בנו ביטחון,

כשאתה מרגיש שאינך זקוק לחפץ אתה זורק אותו מעביר או שם אותו בפינה נשכחת בעליית הגג ככה זה גם עם בני אדם ההבדל הוא שהחפץ הוא דומם,

דין ועדי ניצלו אותה כל אחד בדרכו שלו-ככה לפחות היא חשבה.

לעומתם הם היו בשבילה כמו החפץ הזה אבל היא ידעה שזה לא יהיה כמו החפץ

שהיא תשכח בפינה נידחת, כי בניגוד לחפץ פה הרגש עובד משני הצדדים,

אדם שיבטח בך אתה תבטח בו ולהיפך,

הכתף של האדם הזה תהיה שם ברגעים הקשים וגם החיבוק האוהב,

בד"כ אתה סומך על אדם זה ב-100% או  בכלל לא,

אריאל סמכה על עדי ודין, ומסתבר שהיא טעתה,

זו אכזבה גדולה לדעת שאיילו שאתה הכי סומך עליהם, אכזבו אותך, בגדו בך.

היה ברור לה שעכשיו היא תצטרך לבחון שוב את האנשים לפני שהיא תסמוך עליהם,

בעוד כל המחשבות רצות במוחה, הפלאפון שלה לא מפסיק לצלצל היא לא הסתכלה אפילו

מי מתקשר היא הוציאה את הבטרייה והניחה את הפלאפון על שולחן הכתיבה,

היא פתחה את דלת הארון בחדרה,

מזיזה את הכיסא לכיוון הארון בעודה שומעת את אמה חנה שהודיעה לה שמחר התבטלו הלימודים עקב שביתה היא החזירה לה תגובה,

אותו נושא לא עניין אותה באותו הרגע היא עלתה על הכיסא מחפשת בין כל הדברים שבמדף העליון, כמה שהיא התגעגעה.

אור עמד מתחת לבניין של עדי הוא חייג אליה שתרד היא ביקשה ממנו שיעלה

ואח"כ הם ילכו, הוא עלה לביתה את דלת הבית פתח לו אביה בחיוך רחב,

אבא של עדי:"שלום מי אתה?" הוא חייך ובחן את אור

אור:"אני אור, ידיד של עדי" אור הביט בו הוא ניראה לו אדם נחמד מאוד,

"אני אבא שלה, החדר השני מימין" הוא אמר וסימן לו את הדרך לחדר של עדי,

בסלון ישבה אמה של עדי אחיה הגדול ואחותה הגדולה-הם היו תאומים, הם ישבו ושיחקו במשחק קלפים אור הביט בהם בקנאה והמשיך לכיוון חדרה של עדי.

הוא עמד מול דלת החדר של עדי, דלת לבנה של חדר ממ"ד על הדלת יש שלט עליו כתוב עדי, הוא דפק בדלת והיא פתחה לו הציצה החוצה וסגרה אותה,

אור:"נחמד אבא שלך" הוא חייך אליה והתיישב על הכיסא שבחדר,

עדי:"כן משהו.." היא ענתה לו בזלזול והתיישבה על המיטה,

אור:"אני לא מבין אותך נשבע לך"

עדי:"הא?" היא תקעה בו מבט לא מבינה לאן הוא חותר

אור:"אמא שלך, אבא שלך, אחים שלך, כל המשפחה שלך נמצאת פה בבית,

הם יושבים בסלון ומשחקים באיזה משחק קלפים, ואת יושבת לך בחדר, באמת שקשה לי להבין אותך, אם הייתי במקומך כבר הייתי שם מזמן"

עדי:"אתה מוזמן להחליף איתי, כל המשפחה הדביקה הזאת איכס אני שונאת אותם,

אני אומרת לך הכי טוב זה הורים שרק עובדים ולא רואים אותם וכמובן שלוותר על החלק של האחים" היא הכריזה בביטחון.

אור:"מה את מבינה, מניסיון אני אומר לך שזה הכי חרא שיש,

כל הזמן לבד, ההורים כל הזמן בעבודה, עד שיש להם חופש אז נוסעים לחופשה ומשאירים את הילד בבית כי בכל זאת הם רוצים זמן לעצמם, לאותו ילד לא חסר כלום מבחינה חומרית,

אבל האמת היא שהוא מוכן לוותר על כל 'החומר'" היא קטעה אותו תקעה בו מבט ושאלה "החומר?" הוא ענה לה "כן החומר, כל הצעצועים ובגדי המותגים הנעליים היקרות, כל הדברים האלה, כל מה שאותו ילד רוצה הוא רק חיבוק אוהב ולהיות איתם חצי שעה ביום אבל חצי שעה בלי שבאמצע יש שיחות מהעבודה או דברים שמפריעים"

עדי השמיעה קול גיחוך "אני אישית הייתי מעדיפה את 'החומר',

לא שאני בקטע שרק כסף מביא אושר, פשוט ילד שהמשפחה לא נותנת לו חופש

הוא סובל המשפחה מעיקה וכל זמן שאפשר ביחד הם דוחקים בו את זה גם אם זה בניגוד לרצונו, 'כי המשפחה קודמת לכל' יש כל יום זמן משפחה, בכל יום ארוחת ערב משותפת לעיתים רחוקות אתה תצליח להתחמק, ערב שישי אין מצב שאתה יוצא מהבית לפני הקידוש

ויום שבת שזה אמור להיות יום מנוחה כה?! או שכולם ביחד בבית או שיוצאים לאיזה טיול, רק בערב אתה מתפנה לעצמך"

אור:"כל מה שאמרת עכשיו הלוואי עליי, רק משפחה בלי אוויר לא יזיק לי תאמיני לי"

עדי התחילה לצחוק והוסיפה "אם כבר כל מה שאתה אמרת הלוואי עלי, אוויר, חופש"

שניהם צחקו הייתה שתיקה ועדי הוסיפה "תאמין לי שאתה לא רוצה שמה שאמרתי יהיה לך,

כי אם תסרב אתה תחטוף" היא השפילה את ראשה,

אור:"מה הכוונה תחטוף? מה ירביצו לך?"

עדי:"אתה תקבל מטלות.. אח"כ..." היא שמה את ידיה על פיה, חוסמת את מילותיה שרוצות לפרוץ החוצה, אור הביט בה קם מהכיסא לכיוון מיטתה התיישב לידה "אח"כ מה?" הוא שאל ומבטיהם נפגשו דמעה ירדה מענייה הוא חיבק אותה ושתק.

דין התיישב בפינת חדרו –יכול להיות שזו באמת היא שהתקשרה מחסום?, היא כועסת עלי ואני אפילו לא יודע למה, אולי אני ילך אליה? אבל אבא צריך לבוא... לעזאזל למה היא כועסת למה? תחשוב תחשוב מה עשית?! מה?- הוא פשוט ישב שם וחשב, הוא נזכר בחיוך שלה וחיוך קטנטן עלה על פניו חיוך שמיד נעלם כשנזכר שהיא כועסת עליו, הוא ניסה להבין למה לחשוב מה הוא עשה, לרגע הוא חשב שהיא לא רוצה קשר איתו בגלל שאבא שלו פושע, בעצם הוא לא פושע הוא חף מפשע ולכן הוא הוציא את המחשבה הזאת שמהתחלה נשמעה לו מטופשת,

"אני הולך אליה, אני חייב" הוא לחש לעצמו ונעל את נעליו הוא ירד במדרגות,

רונה:"לאן אתה הולך? אבא צריך לבוא בכל רגע" עצרה אותו רונה

דין:"אני.. אני חייב ללכת מקרה חירום...אולי אני יספיק לבוא קודם.. לא יודע"

אריאל משכה בעדינות מהארון את השמיכה הורודה שלה,

את ה-'שמיכי' שלה מידי פעם שהיא הייתה עצובה היא נהגה להוציא אותה

ולחבק אותה ככה לאט לאט היא הייתה נרגעת,

לעיתים היא עוד הייתה נרדמת כאשר השמיכה בידיה,

השמיכה הייתה שמיכת צמר חמימה, תמיד שהייתה מוציאה אותה היא הייתה

נזכרת בכל התמונות שרואים אותה בבריכה ושכולם מזיעים והיא עם השמיכה,

אף פעם לא הבינו איך היא יכולה להיות עם השמיכה הזאת בכל מצב,

מבחינת השמיכה לא הייתה מהווה חום,

מבחינת השמיכה הייתה מגנה עליה,זה למה היא לא הסכימה לצאת בלעדיה מהבית,

כשהיא גדלה בכיתה א' והלכה עם השמיכה לבית הספר זה כבר היה יוצא דופן

לכן העדיפה להשאיר את השמיכה בבית ולאט לאט

הייתה יוצא בלעדיה, ורק מידי פעם בהבדלי ימים רחוקים היא הייתה מוציאה

אותה 'מהמחבוא' שלה.

אריאל התיישבה על הרצפה חושבת בוכה תוהה,מאוכזבת,

אמה ניסתה לפתוח את דלת חדרה הנעולה

חנה:"למה הדלת נעולה?" היא צעקה לאריאל

אריאל:"כי..כי ככה אני.. מודדת בגדים"

חנה:"טוב, לא נפריע לך, אני הולכת לישון אצל סבא לשמור עליו למטפלת יש איזה משהו.."

אריאל:"טוב.."

חנה:"את תשני לבד בבית כי נתנאל גם יוצא הוא ישן אצל שי הם מנצלים את השביתה, תתכנני לך גם משהו"

אריאל:"טוב... ביי אני אתקשר אלייך"

חנה:"אולי תפתחי לי ואני יגיד לך ביי כמו שצריך?"

אריאל:"לא.. לא עזבי.. ביי תיהני לך"

חנה:"ביי ביי" היא הלכה ונתנאל איתה רק ששמעה אריאל את הדלת נטרקת היא יצאה מחדרה לכיוון המקרר שתתה כוס מים הדליקה את הטלוויזיה וישבה לצפות באחת מתוכניות הערב.

תרגום: (דלגו אם אתם קוראים את הפרק..מומלץ לעבור לפני קריאת הפרק..)

זה כ"כ קשה להגיד "אני מצטער"

אני אסדר את הכל

כל הדברים שעשיתי

מה שאליו נהפכתי, איפה טעיתי?

אני לא מתכון להקשות רק לשים אותך ראשונה

אני לא רוצה לספר לך שקרים

אני אקח את האשמה,

עם ידיד על ליבי

אני רק מנסה לומר

אני מצטער

זה כל מה שאני יכול לומר

את כ"כ א\רעה

אתקן את כל מה שעשיתי

אם אוכל להתחיל שוב,

אני אזרוק את הכל

לצל החרטה

ותקבלי את הטוב ביותר ממני

אני יודע שאני עלול לחזור שוב על כל הטעויות

אבל אני אנסה

אפילו שזה לא קל

אני יודע שתאמיני לי

כי אני לא משקר

אל תאמיני לשקריהם

שמסופרים מעניים מקנאות

הם לא מבינים

אני  לא רוצה לשבור את ליבך

איני רוצה שתיפלי

אבל אני חייב לומר

אני מצטער

זה כל מה שאוכל לומר

את כ"כ רעה

אתקן כל מה שעשיתי

אם אוכל להתחיל שוב,

אני אזרוק את הכל

לצל החרטה

ותקבלי את הטוב ביותר ממני

אני מצטער

זה כל מה שאוכל לומר

את כ"כ רעה

אתקן כל מה שעשיתי

אם אוכל להתחיל שוב,

אני אזרוק את הכל

לצל החרטה

ותקבלי את הטוב ביותר ממני

Best of me-sum 41(תפעילו את השיר)

[ http://www.youtube.com/watch?v=2JCdbsb70to[

דין הגיע תוך פחות מחצי דקה לבניין של אריאל, הוא נכנס למעלית ויצא, עומד ממול דלת הבית שלה, נושם עמוק ודופק בדלת

..:"רגע.." נשמע קולה המוכר של אריאל.

דלת הבית נפתחה הוא הביט בה.

אריאל:"אתה?" היא שאלה ועיקמה את הפרצוף שלה, קולה היה כעוס ועם זאת מהול בעצב וכאב.

דין:"אני..." הוא לא סיים את המשפט והיא סגרה לו את הדלת בפנים,

"תעוף מפה אני שונאת אותך..." היא אמרה בצעקה שהייתה מהולה בעצב

דין:"מה, מה עשיתי?" הוא שאל ונאנח

"אתה עוד שואל מה עשית אוף נבלה לך כבר" היא צעקה לו כאשר היא נשענת על הדלת ולאט לאט מתיישבת על הרצפה ובוכה.

דין:"אל תבכי, אני מצטער על.."אמר באיטיות כאשר שמע את קולה העצוב, היה לו המשך למשפט אבל היא קטעה אותו

"תודה באמת כבר פגעת בי מספיק"

דין:"אני לא יודע מה עשיתי, אני נשבע, אני מחפש מחפש ולא מוצא משהו שעשיתי שיכול לפגוע בך, ולא אכפת לי מה, מה שזה לא יהיה וזה פגע בך, אני מצטער, זה כל מה שאני יכול לומר, אני מצטער, מה שלא עשיתי אני יתקן את זה רק תגידי לי מה" הוא אמר בנשימה אחת ולאחר מכן נאנח בכובד, כאב לו שהיא בוכה, עוד יותר כאב לו שהיא בוכה בגללו, והכי כאב לו שהוא לא שם איתה לכתף לבכות עליה.

אריאל:"מה?מה? מפגר תלך מפה" היא צעקה ורצה במהירות לחדרה נשכבה על המיטה ובכתה על הכרית.

דין שמע שהיא מתרחקת מהדלת וניסה לפתוח אותה זו לא הייתה בעיה עבורו מכיוון

שאריאל לא נעלה אותה, הוא נכנס לכיוון חדרה של אריאל הביט בה היא לא שמה לב שהוא נכנס, הוא הלך על קצות האצבעות בשקט בשקט מביט בה מתקרב אליה לאט לאט משתדל שלא תבחין בו, הרוח הקרירה שנכנסה דרך החלון הפתוח הסיטה את צומת ליבו,

הוא הבחין בשמיים שהאפירו ותוך שניות אחדות ממש התחיל לרדת גם, הגשם הראשון, היורה, לרגע עברה בו מחשבה שהשמיים בוכים עם אריאל והוא חייך, אריאל רק המשיכה לבכות הרוח הקרירה שנכנסה באותם שניות לא הפריעה לה גם הגשם שהחלו לרדת או הרעמים שנשמעו, גם אור הברקים לא עניין אותה, דבר שבד"כ הייתה אוהבת לצפות בו ומיד אח"כ לאטום את אוזניה בשביל לא לשמוע את הרעם-ממש כמו ילדה קטנה,

דין במהירות סגר את חלון החדר, מה שהסיט את צומת ליבה,

היא הביטה בו והחזירה את ראשה לכרית, ובכתה יותר ויותר,

הוא התיישב על מיטתה לידה מחבק אותה, מתכופף אליה ולוחש באוזנה "אני אוהב אותך, באמת, רק תגידי לי מה עשיתי"

היא לא הגיבה והוא המשיך ללטף אותה והחל לתת לה נשיקות קטנות בגב,

היא סובבה את ראשה לכיוונו הביטה בו ועברה למצב ישיבה,

כאשר רגליה מקופלות והיא מחבקת אותם וראשה בין ידיה לרגליה,

הוא הרים את ראשה "אני מצטער, לא יודע על מה כל עוד זה פגע בך זה לא היה בכוונה, אני לא יודע מה אבל אני מצטער באמת אני אתקן הכל" הוא אמר לה מקריב את ראשו לראשה מביט בענייה והיא בשלו מתהפנטת מעיניו והוא מעיניה, שפתיהם התקרבו נוגעות לא נוגעות-נשיקה.

"איי" צעק דין, עוד לפני שהבין מה קורה הוא מצא את עצמו במצב שחצי גופו על הפוף שבחדרה וחצי על הרצפה.

"למה זה היה?" הוא שאל לא מבין

"עם אריאל לוי לא משחקים" היא אמרה וחייכה חיוך ערמומי, אך על פניה היה ניתן לראות את העצב.

דין:"את מוכנה להגיד לי מה עשיתי?" הוא אמר כאשר יצב את גופו על הפוף שלה,

היא התעלמה והוא הניח את הפוף מולה. כשהזיז את הפוף הוא הביט במעטפה,

"לאריאל מדין?" הוא שאל לא מבין הביט בה והרים את המעטפה "הא?" הוא שאל

אריאל:"ואתה שואל למה נפגעתי?"

דין:"כן, עזבי את זה רגע.. מה זה?"

אריאל:"מה זה הוהו מה זה?" אמרה בזלזול

דין:"אני יכול לפתוח?" אמר תוך כדי שפתח את המעטפה לא מחכה לתשובה שלה

אריאל:"טוב שאתה מחכה לתשובה, במילא אתה יודע מה כתוב אז מה זה משנה?"

הוא לא הגיב והחל לקרוא את המכתב, אריאל הביטה בו בוחנת את כל הבעות הפנים שלו במהלך קריאת המכתב, הוא קם מהפוף והתיישב לידה כשהמכתב בידו "אני מקווה שלא תשכחי אותי, כי אני תמיד אזכור אותך לעולם,

אני נשיקה ראשונה" הוא חייך והמשיך " זה דיי משמח שאת האהבה האמיתית שלי

ואני הנשיקה הראשונה שלך, ככה לא תשכחי אותי, כבר אמרתי שאני לא יכול לשכוח אותך" היא חייכה ובאה לדבר הוא שם את אצבעותיו על פיה משתיק אותה היא שתקה והוא המשיך לדבר "את באמת עוד אחת" היא הביטה בו במבט מופתע לא מבינה,

"את עוד אחת מהמלאכים של אלוהים,

את עוד אחת שמסבה לכל אחד ואחת אושר-כמו לי,

את עוד אחת מתוך מעטים" הוא חייך והביט בענייה מבטיהם נקשרו היא החזירה לו חיוך והוא המשיך,

"אם סימנתי עלייך איקס זה יהיה ברשימה של האנשים שאני שונא,

כי את לא שם ולא תהי" הוא הביט בענייה הייתה שתיקה של כמה שניות "אני גם לא ישים אותך ברשימה של האנשים שאני אוהב" הוא אמר בחיוך היא שוב הביטה בו לא מבינה

"אני אשים אותך ברשימה של האנשים שאני מאוהב בהם, ואת תהיי היחידה" הוא התקרב אליה וחיבק אותך, הם ישבו במצב בו הוא ביד אחת מחבק אותה והיא נשענת על כתפו וביד השנייה שלו הוא מחזיק את המכתב..

"אני לא מצאתי אף אחת כי לא חיפשתי,

תגידי לי יש לי אותך, מה אני צריך מישהי אחרת?" היא חייכה והוא נישק את שפתיה בעדינות והמשיך

"דופק זורק" הוא גיחך והמשיך "זה תמיד היה הגדרה מפגרת בכל מקרה אני פגשתי אותך ושינית אותי-אני שלך"

הוא העביר את ידו על שערה "כל השאר זה סתם של מישהו משועמם וקנאי, לא כתבתי את המכתב"

היא הביטה בו לא מבינה ושאלה "אם אתה לא כתבת את המכתב, אז מי כן?! חלק מהדברים הראתה לי בצורה שונה אבל יש שם המון דברים שפגעו בי" הוא נאנח כאב לו שהיא נפגעה,

"אני לא כתבתי אותו אני מבטיח לך, בטח מישהו שמקנא, קנאים לא מבינים

את הכח של מה או מי שהם מקנאים בוא, באותו הרגע טמון בהם רק התאווה להריסה, אני יברר מי כתב את המכתב זה לא יעבור לו בשתיקה, את בכית זה לא כאב רק לך, זה כאב גם לי"

היא חייכה ונתנה לו נשיקה קטנה על השפתיים

"אני מצטער על מה שלא עשיתי אני אתקן את הכל"  הוא אמר וקרע את המכתב לחתיכות.

זהו.. יצא פרק יחסית ארוך לא?!

אני כ"כ מצטערת על כל העיקוב בעידכונים,

שוב יש סיבות למעונינים פירוט:

*הבטחתי למישהי שהיא תכתוב איתי את הפרק כלזמן שלא יכלתי 'היה לה משהו' זה דיי עיכב אותי:|,

*יומיים אחרי שחזרתי מהמשפחה בלי הודעה מוקדמת אמא באה ואמרה שסגרנו דיל טיסה לטורקיה לארבעה ימים,

*אז חזרתי הביתה בלילה ובבוקר למחרת הלכתי למשפחה שוב פשוט דוד שלי שבר את הרגל ויש להם רק שני ילדים קטנים

אז אני נחמדה ואני עוזרת להם=], הייתי שם עוד יומיים וחזרתי

*אתמול התחלתי לכתוב את הפרק והיום סיימתי:)

אני ממש מצטערת ומקווה שאתם מבינים=\

אממ זהו בערך,

הא אבל היה נחמד בכל הזמן הזה שיכולתי להגיב דרך הפלאפון של אמא או מהמחשב של דודה שלי:)

(דרך שלי לא:|)

חחח אממ זהו

קיצרר מקווה שאהבתם

אשמח לתגובות =]

3>>>

לולה XD