*הוא והיא*

הפלאפון של עדי צלצל על הצג הופיע אור, היא נשמה עמוק לפני שענתה כדי שלא ישמע שהיא בכתה

עדי:"מה?" היא ענתה

אור:"עדי תפתחי אני בחוץ"

עדי:"תחזור הביתה אני לא..." היא אמרה לו בקול חנוק בולעת את הרוק וביחד איתו את הבכי, דמעה זלגה מעניה.

אור:"את בוכה, תפתחי לי בבקשה" עדי ניתקה לו הוא המשיך להתקשר.

"נו תעני כבר אני לא יכול ככה שאת בוכה" מלמל אור בזמן שהוא מתקשר לעדי,

אחרי חמש דקות בערך הוא כבר התייאש היא פשוט מסננת אותו.

הוא הזמין את המעלית וירד למטה

עדי נגבה את הדמעות מעניה,

בזמן הזה אור מתקשר עוד ועוד –אסור שהוא יראה אותי בוכה- היא חשבה ומיהרה לנגב את הדמעות, היא נכנסה לחדר האמבטיה שוטפת את פניה –תיראי אותך, בוכה, נותנת להם לשבור אותך, אסור פשוט אסור- חשבה מביטה במראה בפניה האדומות, היא הביטה בכתף שלה, בחתך, הדמעות החלו שוב לרדת, היא נשמה עמוק ונרגעה.

היא יצאה לכיוון החדר, הפלאפון הפסיק לצלצל היא הלכה לדלת הבית פתחה אותה

עדי:"אור?"

דין:"יש לך מפתח?"

אריאל:"לא"

דין:"תתקשרי לאמא שלך או לנתנאל" הוא הביא לה את הפלאפון שלו

אריאל:"יש לי את שלי" היא אמרה וחייכה

דין:"נו? עונים?"  מבטו היה מודאג

אריאל:"לא אמא לא וגם נתנאל לא" אמרה והחלה להילחץ

דין:"הם בטח נרדמו או משהו" אמר בקול מרגיע וחיבק אותה

אריאל:"כן, הם נרדמו" אמרה משתכנעת מאמינה שזה נכון "מה אני יעשה איפה אני ישן עכשיו?" שאלה מודאגת והביטה בדין הייתה שתיקה של כמה שניות

דין:"אצלי?" אמר מביט בעיניה השחורות.

אריאל:"לא, אי אפשר"

דין:"למה?" שאל לא מבין

אריאל:"כי ככה לא, אתה בן אני בת ולא"

דין:"חח נו מה הבעיה?"

אריאל:"שאי אפשר" היא השפילה את ראשה

דין:"למה לא? רותם ישנה אצלי כמה פעמים אז מה זה שטויות"

אריאל:"זה שהאקסית שלך ישנה אצלך זה בעיה שלה" היא אמרה לו את זה בגסות מלווה בקנאה.

דין:"מה? מה הקטע תסבירי לי?" הוא התחיל להתעצבן, הוא פשוט לא הבין מה הבעיה, הוא ורותם היו חברים חודש וחצי בחופש הגדול והיא ישנה אצלו לפחות 3 פעמים.

אריאל:"נו, דיי לא נעים עזוב לך הביתה אני יחכה פה"

דין:"כן, ואני ישאיר אותך לבד?! מצחיקה" הוא חייך חיוך רחב וחיבק אותה "תתקשרי"

אריאל:"נו הם לא עונים לי" היא החלה להילחץ היא בכלל לא הבינה למה הבית נעול, אמא שלה תמיד הייתה משאירה פתוח.

דין:"אל תילחצי, נו תבואי אליי ומחר בבוקר נבוא לפה דבר ראשון" הוא אמר מרגיע אותה

אריאל:"לא" היא תקפה אותו כאילו מה הוא אמר "אני לא יבוא לישון אצלך"

דין:"אבל השעה כבר חמש אנחנו פה חצי שעה ואני מת לישון" הקול שלו היה מיואש ונעלב.

אריאל:"אז לך " היא אמרה לו בזלזול

דין:"את יודעת שאני לא ילך מה יש בזה שתבואי אלי לישון?" הוא אמר והביט בה היא השפילה את ראשה "אה?" הוא הוסיף

אריאל:"נו דיי כבר" היא ענתה לו בתקיפות

דין:"טוב שמעי בואי אליי ולא נישן טוב? נעשה לילה לבן בדיוק כמו שתבואי אלי בצהריים, רק שזה בלילה" הוא אמר בחיוך היא שתקה "טוב?" הוא הוסיף

אריאל:"ב..בסדר" היא ענתה חוששת

עדי פתחה את הדלת אבל אור כבר לא היה שם, היא השפילה את ראשה, נעלה את הדלת נכנסה לחדר ונכנסה לישון, היא התכסתה עם השמיכה מעל הראש לקחה את הדובי שלה וחיבקה אותו חזק, היא העבירה את כל הכאב שלה לדובי "אריאל אני מצטערת, רק שאני לא יאבד אותך עכשיו" לחשה מתחת לשמיכה היא המשיכה לחבק את הדובי חזק יותר הדמעות שוב החלו לרדת,היא נאנחה בכבדות ולחשה "אבא" אחרי רבע שעה בערך היא נרדמה.

דין:"הגענו, זהו ביתי הקט" אמר בזמן שהניח את המפתחות בסלסלה שבשידה שבכניסה לבית.

אריאל:"הקט?" היא חייכה והוסיפה "זה פנטהאוז והוא ענק" הוא שתק

דין:"בואי נלך לחדר שלי" הוא לחש לה וסימן לה להיות בשקט, הם עלו במדרגות

רונה:"דין השעה חמש" נשמע קול אריאל נבהלה וקפצה על דין "איי" הוא לחש, האור במסדרון הבית נדלק "למה הגעת מאוחר כ"כ?" שאלה רונה אמו של דין והביטה באריאל בוחנת אותה.

דין:"מוקדם" אמר מתחכם ומחייך חיוך עם שיניים חשופות

רונה:"נו..!" היא ענתה לו בעצבים

דין:"האמת חזרנו בשלוש בערך ואז ליוויתי אותה היא גרה בבנין ליד, וחברים שלה מהעיר הקודמת שהיא גרה באו, אז ישבתי איתם עוד איזה שעה ככה ואז שעליתי ללוות אותה אז הבית שלה היה נעול וניסינו להתקשר ובסוף באנו לפה"

רונה:"טוב נדבר על זה אח"כ, עכשיו תלכו לישון דין מחר יש לך אימון תהיה ערני אני לא משלמת לאוויר"

דין:"טוב" ענה לה בזלזול

רונה:"נעים מאוד" היא חייכה לאריאל ואריאל חייכה אליה בחזרה "אני רונה אמא של דין ואת..?" היא שאלה מביטה בה עדיין בוחנת אותה "אני אריאל" אמרה אריאל מתביישת,

רונה:"אהה... אריאל...." קולה היה נשמע כאילו שמעה את שמה כבר ורק לא ידעה מי היא.

דין:"טוב אמא אנחנו בחדר לילה טוב" הוא פנה לכיוון החדר ואריאל אחריו

רונה:"רגע, תראי לי את הצמיד שלך" אריאל הושיטה לעברה את ידה רונה החזיקה את ידה בוחנת את הצמיד "דין" היא מלמלה בחיוך קוראת את שמו של בנה שמופיע על הצמיד

"באמת השקעת הפעם" אמרה וחייכה

דין:"אמא דיי אנחנו בחדר, חמש בבוקר אנחנו עייפים ביי" הוא משך את אריאל לכיוון החדר.

אריאל:"ואיי חדר יפה" היא בחנה את חדרו ביסודיות, קירות בצבע ירוק זית ותקרה לבנה, שולחן בצבע לבן תואם לארון ולעץ המיטה הלבנים, מיטת יחיד חשמלית,על מיטתו היה כיסוי צבאי מסודר בקפידה וכל חפציו במקום.

דין:"תודה" מלמל תוך כדי שהוציא מהארון בוקסר וגופיה צמודה, "זה לי ו.. שנייה אני בא"

אחרי שתי דקות הוא חזר כשבידו מכנס שחור קצר וחולצה גדולה לבנה גזורה למעלה

דין:"זה מאחותי היא ב-י"ב אבל זה יעלה עלייך..אני מקווה" אמר מחייך

אריאל:"תודה" היא אמרה הייתה שתיקה

דין:"אה, טוב אני יתלבש בשירותים ואת פה לפני שאני יכנס אני ידפוק בדלת..." אריאל הנהנה לו לאות הסכמה והוא יצא לכיוון השירותים.

נתנאל חזר הביתה בערך בארבע,

הוא פתח את הדלת בשקט נעל אותה מלמעלה והלך לכיוון חדרו הוא הבחין באמו ישנה

והיה מופתע בד"כ היא לא נרדמת עד ששניהם מגיעים, דלת החדר של אריאל הייתה סגורה, -בטח היא נרדמה כבר- חשב לעצמו וחייך הוא נכנס לחדרו,

החליף לפיג'מה ונכנס לישון כעבור עשר דקות הוא כבר נרדם.

אריאל התלבשה ונעמדה ליד שולחן המחשב.

דין דפק על הדלת "סיימת?" הוא לחש.

אריאל:"כן" לחשה הוא נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת

דין:"מה את עומדת שבי" אמר לה תוך כדי שהתיישב על כיסא המחשב

אריאל:"איפה?" שאלה במבוכה

דין:"על המיטה?!"  היא חייכה והתיישבה "מה יש לך?!"

אריאל:"כלום" היא הייתה מובכת.

דין:"יכול להיות שאת מתביישת?"

אריאל:"חח לא" כשהוא שאל אם היא קצת מתביישת היא פתאום הרגישה יותר משוחררת כאילו היא קיבלה אישור.

דין:"טוב, אז מה יש לך?"

אריאל:"כלום, נו אין לי כלום" היא מלמלה

דין:"אז תחייכי" הוא חייך תוך כדי שדיבר, הוא אהב שהיא איתו.

אריאל:"מה?" שאלה לא מבינה

דין:"תחייכי..."

אריאל:"לא רוצה"

דין:"לא רוצה אה?" הוא קם מכיסא המחשב "רגישה לדגדוגים נכון?!"

אריאל:"מה? לא, לא" אמרה והחלה לצחקק הוא דגדג אותה והיא לא הפסיקה לצחוק,

"די, נו נגמר לי האוויר כבר" היא אמרה לו תוך כדי שצחקה הוא המשיך לדגדג אותה, תוך כדי היא עוברת למצב ישיבה, הוא קירב את שפתיו לשלה דוחק אותה לעבר הקיר,

היא במצב שהיא נשענת על הקיר, מריחה את ריח גופו, שפתיהם נוגעות לא נוגעות הוא מתקרב אליה לנשיקה "דיי..." היא מלמלה

הוא התרחק ממנה מחייך "טוב אני יפתח את המיטה"

אריאל:"אבל אמרת שלא נישן"

דין:"נכון, אז אני לא יפתח" הוא אמר והיא חייכה,

דין קם לכיסא המחשב, "רוצה לראות סרט?" הוא שאל

אריאל:"איזה יש?"

דין:"לא יודע מכל מיני בואי תבחרי"

אריאל:"זוז" היא הזיזה את ידו מהעכבר והביטה ברשימת הסרטים "מלך האריות? בת הים הקטנה? היפה והחיה? חח איזה מגניב בא לי לראות בת הים הקטנה" היא אמרה וחייכה

דין:"זה הסרטים של האחים הקטנים שלי"

אריאל:"אז מה בא לי לראות"

דין:"חח טוב מה שבא לך" הוא חייך ושם לה בת הים הקטנה.

הם ישבו על המיטה והוא מחבק אותה. "בטוח לא בא לך להחליף סרט?"

אריאל:"לא, תראה עכשיו היא לא תהיה בצדפה" היא אמרה בחיוך

דין:"אני יודע, אחותי חולה על הסרט הזה...." אריאל חייכה ודין הוסיף " ראית?!גם לבת ים הזאת קוראים אריאל"

אריאל:"חח בגללה קוראים לי אריאל"

דין:"חחח מה?" הוא צחק, לא מבין.

אריאל:"מה אתה צוחק, באמת"

דין:"מה איך זה דמות מצוירת"

אריאל:"זו דמות מצוירת אבל אמא שלי דיבבה אותה"

דין:"אה, אבל אריאל זה שם יפה ואת יותר יפה"

אמר מתחנף מביט בה בעוד שהיא מביטה במסך המחשב רואה את הסרט, הוא נשק לה על הלחי והיא הניחה את ראשה על כתפו.

כעבור חצי שעה דין מצא את עצמו רואה בת הים הקטנה כאשר אריאל נרדמה על כתפו,

הוא קם וכיסה אותה בשמיכת הפוך הנעימה, פתח את המיטה הנפתחת, הרחיק את המיטות כמה שאפשר לקח לו שמיכה נפרדת והלך לישון.

חנה התעוררה  בשלוש בצהריים.

היא הלכה לכיוון החדר של אריאל הדלת הייתה סגורה.

-היא בטח ישנה- חשבה והלכה לכיוון החדר של נתנאל, הוא ישן.

היא הלכה לכיוון המטבח הכינה לה תה, ולקחה חתיכת עוגה,

הפלאפון שלה צלצל, על הצג הופיע מספר לא מזוהה

חנה:"כן?"

...:"חנה זה אבי, השתחררתי"

חנה:"אה?" היא שאלה והייתה בהלם, היא ניתקה את הפלאפון וזרקה אותו לרצפה.

נתנאל:"אמא מה קרה?" הוא שפשף את עיניו והתיישב על הספה.

חנה:"כלום, לך תצחצח שיניים אני שונאת שאתה  מתיישב ככה על הבוקר"

נתנאל קם מהסלון לחדר האמבטיה לצחצח שיניים,

חנה:"תגיד מתי אריאל אתמול חזרה?"

נתנאל:"אני לא יודע בארבע באתי ודלת החדר שלה הייתה סגורה אז כנראה לפני ארבע" הוא יצא מהאמבטיה אליה עם המברשת שיניים

חנה:"טוב, לך תצחצח שיניים כמו בן אדם, באמבטיה"

נתנאל:"סיימתי, ואיי אני עדיין עייף, יצאתי שוב בעשר להביא את הפלאפון שחכתי אותו אצל לי וחזרתי באחת עשרה,כמעט לא ישנתי"

חנה:"כן אני יודעת, והשארת את הדלת גם פתוחה"

נתנאל:"אני עייף, ניראה לי אני חוזר לישון"

חנה:"אל תישן פשוט תלך לישון היום מוקדם"

נתנאל:"כן בטח, והפלאפון שלך על הרצפה" הוא הלך לכיוון חדרו

היא קמה והרימה את הפלאפון מהרצפה

7 שיחות שלא נענו, היא בדקה ממי "אריאל?" היא מלמלה לעצמה והביטה בשעה שהיא התקשרה- 4 וחצי.

היא קמה לכיוון חדרה של אריאל פתחה את הדלת...

...

זהו.. מקווה שאהבתם..:))

אממ בזמן האחרון לוקח לי יותר זמן בין פרק לפרק,

פשוט זה סוף שנה ויש מסיבות וכאלה אז לא יוצא לי לעדכן,

אבל עכשיו חופש גאדולללללללD:

תהנו בחופש,

ולמי שעדיין לא בחופש אז שיהנה מהשבוע שבועיים האחרונים,

בתלס כולנו מתגעגעים לזה כבר מאמצע אוגוסט ככה לא?!:P

תגובותת??

ביי

3>>>

מלא מלא מלא