הרעש הזה תמיד היה כל כך צורם.
גורם לגופך לנוע ולפיך לצרוח עוד צרחה.
את שמה ידיים על האוזניים, רק לא לשמוע
ושוב את עומדת בלי לזוז כמו חייל לפני המערכה.
בקושי נושמת, כי אם תנשמי חזק מדיי -
אותם שולטים יבחינו שמשהו לא כשורה.
את רוצה לעצום עיניים, אך את חייבת להשאיר אותן פקוחות
שלא תפספסי משהו שמשתנה לטובה - או לרעה.
ואחרי הכל מסתבר שהרעש שחשבת שהוא כל כך חזק,
הוא רק דממה.
דממה כואבת, דממה שורפת, דממה שחותכת עד זוב דם.
ורק אז את תרימי ראש מכווץ ותסתכלי למעלה-
ותביני שזה הרגע שבו הכל נגמר.
עוד מלאך שמת ועוד נשמה שנשחטת,
והכל יישאר אותו דבר.