אין לי כוח לכתוב הכל, או הרבה.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל ומה הסוף.

מצב הרוח ממש בסדר, והאוויר נעים, והמרפסת פתוחה. 

והלב פתוח גם, אבל רק ליאיר. אוי, אם הוא היה קורא את זה. אבל לא, הוא לא קורא כאן. 

מאז שדיברתי איתו ואמרתי לו שהמצב בינינו כבר לא, עבר עלי שבוע אומלל נורא. קשה לי להתנתק.

הרגשתי שטעיתי, שכן יש שם משהו בינינו ומתוך חוסר הסבלנות הנוראי שלי, ויתרתי בטעות על משהו טוב. אולי אם הייתי נותנת צ'אנס, אם הייתי סבלנית.

אז תהיי קצת סבלנית, מה קרה. הכל צריך לקרות כאן ועכשיו, ואם לא, אז לא קיים? שטויות.

חזרתי להיות סבלנית אליו, והוא קרוב אלי.

הערב הוא מופיע, ואלך לראות אותו.

בעיה: אני מהססת ללכת לבד. אין לי שום בעיה ללכת לכל מקום לבד - אפילו טיילתי בחו"ל לבד. הלכתי לסרט והצגה לבד. אני אוהבת להיות לבד לפעמים.

הבעיה היא שיש לאדון גרופית. מה זה גרופית - הבחורה שאלה אותו אם אנחנו חוזרים הבייתה ביחד והאם היא יכולה להצטרף אלינו. כן כן.

בהופעה הקודמת היא הייתה שם ונדבקה אליו.

אני לא בטוחה מה הסיפור. הבנתי שהוא לא סופר אותה, והיא בכל זאת מעצבנת. היא מרחפת סביבו וזורקת את עצמה עליו.

ואני קצת חוששת מללכת לבד להופעה הזאת ולראות אותה שם, ושוב להרגיש אידיוטית בסיטואציה אידיוטית.

היתרון - המקום במרחק הליכה מביתי. כך שלחתוך בעת הצורך, תקף לגמרי.

ניסיתי למצוא חברה או ידיד שילכו איתי - אני זקוקה לווינגמן. אני צריכה לדעת שאני לא לבד בסיטואציה.

עדכון אחרון:

לא מצאתי ווינגמן.

מתפוצץ לי הראש. לקחתי אדוויל.

מקלחת והופעה,

ואני מקווה שיסתדר.

עד אז.