אכלתי סיבוב, שוב. מצב הרוח השתנה בבת-אחת [תזכירו לי לחזור למושג הזה מאוחר יותר] בזמן שהסתובבתי ביריד וינטייג' ויד שניה מתחת לדירה שלי, צדה אחר שמלת מקסי-טריקו אדומה [לא מוצאת, אינעל העולם. למה הכל שאנטי-באנטי מכוער? זהו, אמרתי את זה]. 

בדיוק יצאתי ממבחן על תולדות יוון ורומא. מהשם ניתן ואף נכון להסיק כי מדובר באחד הקורסים החופרים. דונט גט מי רונג - החומר מעניין והמחזות נהדרים, מבהירים לי סופית מה שתמיד ידעתי: אנשים הם אנשים. זה מה שזה. אבל כשזה נהפך למטלה, זה אוטומטית פחות כיף. נו, שיהיה. בלעתי את החומר כמו מק-רויאל [ולבנות יבמ"ש, ד"ש] ושפכתי כמה שזכרתי בבחינה. ניצלתי את מירב הזמן - שעתיים וחצי - ויד ימין כמעט פרשה באמצע. בעייתי, כשאת ימנית [האם יש לומר ימינית כשמדובר ביד הכותבת? הממ]. 

בכל מקרה. אמש קפצתי להופעה של יאיר עם חברה. סוף סוף הבחור הגיע לחלק שלי של העיר. בדרך כלל אני קופצת פלורנטינה, הכל קורה שם. דיזנגוף דועך מוקדם והפאבים כאן לא משהו-משהו [שזה עדיף, לדעתי, באזור המגורים. אני חושבת שאני מעדיפה לאהוב את פלורנטין מרחוק]. אז, הוא הופיע באיזה פאב-מסעדה-ביתקפה באיזורי, והחלטתי ללכת. במשך שבוע, מאז שראיתי את האיוונט בפייסבוק, חיכיתי שהוא יגיד משהו על ההופעה ועל מיקומה הקרוב לביתי. לא אמר. 

דיברתי על זה עם החברה המדוברת. הבהרה - זו לא הופעה שלו. הוא בלהקה של בחורה שהוא מפיק לה אלבום, ואת הבחורה אינני מכירה. אמרתי לה שלהופעה שלו, עם החומרים שלו, הוא הזמין אותי, אבל כשהוא מופיע עם אחרים הוא לא מזמין אותי אישית. ואני די מבינה את זה. אני מניחה שאם הייתי פעילה יותר באוניברסיטה מבחינת משחק [עד כה יצא יותר מאחורי הקלעים], לא הייתי מזמינה אותו לכל פלוץ שאני עושה על הבמה. זה חסר טעם, לא הכל טוב וחשוב ולא הייתי רוצה לנג'ס לו 'תבוא לראות, תראה אותי'. עד כה, להופעות בהן הוא חלק מלהקה, הזמרים עצמם הזמינו אותי. את הזמרת הזאת, כפי שכתבתי, אינני מכירה. חשבתי על זה, ובעצם נוצרת כאן אמירה מאוד ברורה - אני באה רק בשבילך. אני באה לראות אותך. 'תתקשרי אליו', אמרה החברה.

התקשרתי. הוא ענה ונשמע קצת עייף. אני תמיד מרגישה שאני קצת מפריעה לו - לחלוטין בגללי. הפולניה שבי לא נותנת לי להנות משיחות הטלפון המועטות איתו, אני תמיד בטוחה שאני מטרד ונטל ונופלת עליו. טיפשי משהו. 

הוא שאל למעשיי, אמרתי שאני לומדת [בכל זאת, מבחן בתולדות יוון ורומא]. הוא סיכם בצורה הטובה ביותר - 'אללה איסטור'. לגמרי. שאלתי אני למעשיו, הוא אמר שהוא בדיוק התעורר ועוד מעט יוצא לבאלאנס לקראת ההופעה. אמרתי שאני זקוקה לאיוורור קל וכנראה אבוא להופעה - וחושבת לעצמי, כמה מטומטם זה, שאני מרגישה איזה שהוא צורך להיאחז בתירוצים סוג ז'. 'זקוקה לאיוורור'. פאק דאט שיט, אני רוצה לראות אותך, אתה הרי יודע. הוא נקב בשם המקום, עניתי שאכן, וזה ממש מתחת לבית שלי. פתאום הוא התעורר - 'יו, אני חושב על המקום ומדמיין את הלבונטין7. שכחתי לגמרי שזה באמת באיזור שלך'. התגובה לבואי הייתה חיובית, ושמחתי.

יצאתי לשם, מגובה בחברה - שהחבר שלה בדיוק חזר ממילואים, ובכל זאת באה איתי! [אגב! בנוגע לפוסט הקודם - בסופו של דבר הלכתי, לבד, והיה מעולה!]. הגענו לשם, הכרתי ביניהם. הרגשתי שהוא בקושי מתייחס אלי. בקושי מסתכל עלי. משהו בי קצת נכבה, והחברה קלטה את זה. 'חששתי שזה מה שיקרה', היא הביטה בי בסימפטיות. הזמנתי יין, היא הזמינה בירה, ויצאנו החוצה בזמן שהחבר'ה התארגנו להופעה. 'אני לא מבינה', לגמתי מהיין, 'מה נסגר עם הדואליות הזאת? בהופעה הקודמת [ע"ע פוסט קודם] הוא קיבל אותי בשמחה וחיוכים והכל. ועכשיו...ראית', לגמתי שלוק גדול יותר. 'מה, הוא אמר היי', החברה לגמה מהבירה. גלגלתי עיניים. 'כן, אבל איך הוא אמר', נגעלתי מעצמי שאני בכלל חושבת משפטים כאלה, אבל נו. זה נכון. היא העלתה השערה שיתכן והוא כך מכיוון שלא באתי לבד. חפרנו בכך קלות וירדנו למטה, להופעה.

'הוא חתיך', החברה לחשה לי כשהביטה ביאיר. 'נכון?', חייכתי. 'נראה קצת זיין תל-אביבי', היא אמרה. 'הוא ממש לא', לחשתי חזרה. הבטתי בו והקפדתי להתיק את מבטי מידי פעם, כדי לפחות להרגיש פחות גרופית. הרגשתי קצת מטומטמת שבאתי, והחלטתי שמעתה, אלא אם כן אקבל הזמנה אישית מהזמר או מיאיר עצמו, לא אבוא מיוזמתי. זה טו מאץ'.

אני מכירה את שאר חברי הלהקה [המתופף והבאסיסט] והם היו חברותיים כרגיל. ישבתי על הספה ליד הבמה, מן כוך שמיועד ללהקה. המתופף החייכן התיישב מולי על השולחן ושאל לשלומי וכו'. דיברנו קצת ושאלתי אותו איך הווייב בלהקה, הוא אמר שהווייב טוב. שאלתי אם יאיר בסדר, הוא ענה שכן.

אחרי ההופעה, במהלכה ישבתי על ספה מול הבמה עם החברה, ניגשתי שוב לכוך הלהקה ואמרתי ליאיר שאני זזה. 'כבר הולכת?', הבאסיסט מחה, 'לא בסדר'. יאיר הסביר לו בחיוך שיש לי מבחן מחר, וחייכתי גם אני. התיישבתי לידו. הוא שינה לרגע את תנוחת ישיבתו וחייך אלי. 'אז מה, מה זז?', הוא שאל. עניתי שאני במצב רוח מוזר. 'למה?', החיוך קצת נמחק לו. הוא ניסה לתת לי טיפים על ריכוז ופוקוס. אמרתי שאני מרוכזת והכל בסדר. סתם.

שאלתי אם הוא נהנה בהופעה, הוא הניד ראשו לשלילה. 'איך נשמענו?', הבאסיסט התפרץ. 'נשמעתם טוב', עניתי, 'אבל הזמרת צריכה לתת גז'. 'את חושבת?', יאיר שאל רטורית, בחיוך. 'אני יודעת! היא צריכה קצת להרים את ההופעה'. יאיר דיבר איתי עליה בעבר, שהיא בחורה מאוד ביישנית ושקטה, וכיאה לכך, גם ההופעה שלה כזאת. הוא אכן צדק. יאיר ואני דיברנו עוד קצת, על כל מיני דברים. 'האמת שסידרתי את החדר, חשבתי שתבוא אלי', חייכתי. הוא חייך גם. יש לו חיוך מאוד כן, מואר ולעיתים קצת נבוך [נבוך-חתיך. הייתי חייבת], מעוטר בגומות חמודות ועיניים כחולות, קורצות ומלאות נשמה. כל חיוך שלו, פשוט מאיר את הפנים הנאות שלו והורס אותי. 'איזה חמודה', הוא אמר ותוך שניה הרצין-בכאילו, 'אבל התבלבלת, אם את רוצה להזמין אותי, את צריכה לבלגן', צוחק על הדירה שלו. למרות שהיא לא כזאת מבולגנת. אמרתי שכדאי שאזוז, והוא אמר 'דברי איתי מחר אחרי המבחן שלך'. 'אחרי המבחן? תהיה ער?', שאלתי. הוא חייך, 'לא אחרי-אחרי, אבל אחרי...אחרי...', והוא הביט בי בחיוך מואר ואמר 'יש לי הפתעה בשבילך'.

וכמו הפולניה שאני, שבתי לביתי קצת מבואסת, די מבולבלת. 'הבאתי את זה על עצמי', אמרתי לחברה לפני שנפרדנו לדרכינו, 'החלטתי שהוא שווה את הסבלנות שלי, ולפעמים הוא מותח אותה'. 'זה מעבר ללמתוח סבלנות, את פגועה ממנו', היא אמרה. ויתכן והיא צודקת. אבל אני מנסה לא ליפול לחוסר פרופורציה וקפיצה למסקנות מצד אחד, שני דברים שהנטיה הטבעית שלי אליהם היא פשוט נתון. מצד שני, אני רוצה גם לשמור על עירנות ולא לתת אינסוף צ'אנסים ולאבד את עצמי בזה. אני עדיין בודקת את האיזון בין השניים, ואיפה אני ביניהם.

פתחתי את הפייסבוק וכתבתי:

כשאת חושבת שהבנת

אבל הבנת שרק חשבת

שהבנת משהו בכלל

אבל בכלל לא הבנת

כלום, כלום את לא מבינה

בעצם הבנת

שלא הבנת כלום.

הבנתוס?

והלכתי לישון.

יאיר מלמד גיטרה, והוא עדיין בין לבין שיעורים. אוה! נזכרתי! אתמול בהופעה גיליתי שהבן אדם גם מתופף. אז, הוא מנגן בכל הגיטרות, פסנתר [גם מלמד], וגם בתופים. ג'יזס.

אני יושבת על המיטה בישיבה מזרחית, לובשת רק תחתונים [אפילו לפיג'מה אין לי כוח], הלפטופ עלי ואני כותבת. מצב הרוח השתפר קמעה, כוס הקפה שלי כבר ריקה. אכלתי כמה פירכיות עם שוקולד [מהקטנות והמוכנות של עלית]. באחת יש בערך 18 קלוריות. אכלתי חמש. כמעט 100 קלוריות. הגוף שלי ממש לא מגניב לאחרונה. רוח קלילה מהמאוורר מלטפת אותי וקצת מרדימה. אני לא יודעת אם יש לי מוזיקה בראש או לא.

אגב, ההתמכרות האחרונה שלי - רדיו בודהיסטי. הורדתי אפליקציה בשם TuneIn Radio. יש שם כמעט כל תחנה שקיימת, וחיפשתי שם משהו בודהיסטי לעשות איתו מדיטציה. מצאתי תחנה שמנגנת רק צ'אנטס, בלי דיבורים ובלי פרסומות. המנגינות מתחלפות - טראק של OM, זן גארדן, גלי אוקיינוס ותפילה. כל כך נעים, כל כך מרגיע. בתחילה התחברתי לזה רק כשעשיתי יוגה ופילאטיס, עכשיו אני מתחברת בלילות. מכוונת לאפליקציה טיימר של שלושת-רבעי שעה, נרדמת וזה מפסיק מעצמו. 

אני חושבת שאפעיל את זה עכשיו ואלך לישון עד...שעה כלשהי.

הכל ממש בסדר. אני צריכה לישון ולהתהפך חזרה לתצורתי הסאם-וואט אנושית.

חזק אצלנו, בשיעורי פיתוח-קול.

ונשמת, ונשמת

את ריחו של התלם

נשום ורגוע

וראית את השמש

בראי השלולית הזהוב

ופשוטים, ופשוטים

הדברים וחיים 

ומותר בם לנגוע

ומותר לאהוב,

ומותר ומותר לאהוב.