טוב, זה המצב.

יאיר לא יצר קשר כבר שבוע שלם - גם אני לא, אבל לפני כן אני כמעט תמיד יזמתי. 

החלטתי להניח לו, לא רשמית, לא שיחת יחסינו-לאן [כי אין טעם, אין יחסים הרי], אבל רק לתת לו לנשום ולראות מה קורה.

היום הוא הופיע עם ידיד שלנו. בעקבות אירועי ההופעה הקודמת, החלטתי שאני לא הולכת אלא אם כן אקבל הזמנה אישית. אני לא גרופית, ולא אעמוד ליד הבמה ואחכה לך. לא יקרה. אתה רוצה לראות אותי? אתה יודע איפה אני. 

והוא לא יצר קשר ולא אמר כלום.

והוא בטח לא חושב עלי, לא לשניה.

הוא בטח לא מביט בקהל ואומר לעצמו 'וואלה, היא לא כאן'. 

וזו גלולה כל כך מרה לבלוע, לדעת [ולהבין] שאני לא חשובה ולא נחשבת ושאין בינינו כלום.

אני מאוכזבת ממך. זו האמת.

ועכשיו, הלאה.