אתמול עדכנתי פוסט ובו סיפור בעיקבות תמונה (שמצורפת בסוף הפוסט). מצאתי בלוג של אתגרי כתיבה ושמחתי שיש לי אפשרות לכתוב למשימות כמו כתיבה בעקבות תמונה ואף לפרסם את הסיפור שכתבתי. הייתי צריכה לשים אותו איפשהו בכדי לשלוח אותו לבלוג ההוא ולכן כתבתי אותו בבלוג.
אם תהיתם מה בדיוק עומד מאחורי הכותרת הזאת, אז ישנו עוד דבר ששימח אותי והוא שסוף סוף החלפתי ספר בספרייה ולקחתי ספר שנקרא "אני אוהב את תמיר" שנכתב ע"י אלי להר. זה ספר מעניין ביותר על ילד שמבין את נטיותיו המניות בכיתה י' והן, כמו שאתם מבינים, לא בדיוק רגילות. דני מבין שהוא הומו ואף מתאהב בחבר שלו, תמיר, שהוא סטרייט לגמריי, כמו רוב הבניםף כמובן. אבל דני לא כמו הרוב, הוא שונה והוא אינו אמיץ מספיק כדי לחשוף את סודו. הוא אפילו מעדיף לחכות ולקוות שזה עוד ישתנה, למרות שאני מאמינה שבתוך ליבו הוא יודע שהוא וסביבתו יצטרכו לקבל אותו כמו שהוא ולהשלים עם העובדה שהוא הומו.
כששלפתי את הספר הזה מהמדף העמוס בספרים, לא רק שהכריכה המיוחדת מצאה חן בעיניי [בכריכה יש תמונה של שני זוגות נעליים של בנים המונחות זו לצד זו, על רצפת עץ] גם ידעתי שספר כזה בדיוק יעניין אותי. זה עניין של רגע אחד, של שליחת יד למקום הזה ולא למקום אחר [בספרייה גדולה ובה ספרים רבים] והרבה רגעים של הזדהות מוזרה וכואבת. אולי זה עוזר, אני לא יודעת. אבל במה יש צורך לעזור לי בעצם?
בחור דתי ששאלתי אותו מה דעתו על הומואיים ולסביות [עוד לפני שידע את הקשר שלי אליהם] אמר שהוא חושב שצריך לעזור להם ושאם הבן שלו יהיה הומו, הוא ממש לא יגרש אותו מהבית או משהו כזה אבל הוא חושב שאנשים כאלה צריכים לקבל טיפול ולחזור למוטב. ואז סיפרתי לו על עצמי. בהתחלה הוא היה בטוח שעבדתי עליו אבל בסוף הבין שאני רצינית. למרות זאת, עד עכשיו הוא מוצא לנכון להתבדח בנושא ולענות בציניות. לא שיצא לנו לדבר על זה הרבה, כן?
הנה, אפילו מצאתי תמונה של הכריכה:
אה ו..לא סיפרתי לקוראים כאן [שכלל לא קיימים] שאני משתתפת במחזמר.
אז כן, אני משחקת שרה ולצערי גם רוקדת במחזמר חדש שעומד לעלות ברחבי הארץ.
מתוכננות לי כרגע הרבה חזרות היות ויש לי סוג של תפקיד ראשי אבל אני מקווה למצוא דברים מעניינים לעשות בחופש הזה חוץ מזה.
כל חופש גדול אני אומרת לעצמי "החופש אני חייבת לעשות משהו מגניב ומעניין, כמו בסרטים ובספרים!" נשמע טיפשי הא? טוב זה לא בדיוק בנוסח הזה אבל בכל מקרה, אני מאוד מעוניינת בהרפתקה לאור העובדה שהחיים שלי לא מעניינים אותי מספיק ואני אחת שמאוד משתוקקת לחיים מלאי אקשן ובאופן כללי, אני אוהבת סרטים וצוללת לסיפורים בצורה תמימה למדי.
רוב הזמן גם בא לי לחיות בסרט. כן, פשוטו כמשמעו.
לחיות דבר מעניין, שעה וחצי-שעתיים וזהו זה.
אני לא אומרת שבהכרח הסרט צריך להיות רצוף בהרפתקאות שאין זמן לנשום בין אחת לשניה. אני דווקא אוהבת סרטים שקטים ושנונים שמעלים חיוך על השפתיים או גורמים לי לחשוב שוב, על הכל עד שאפילו המצח שלי מתקמט. או כמובן, גם וגם.
בכלל, אני אוהבת לחשוב. אני חושבת שאני בנאדם שמסוגל לחשוב לעומקם של דברים וזה גם באופי שלי. יש לי אופי פילוסופי משהו, באמת.
טוב..אבל זה כבר לפוסט אחר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
