Tokio Hotel Story

שלום, אנשים.

מה המצב?

תקשיבו, הבלוג הזה הוא אחד המוזנחים בישרא, אבל אין מה לעשות.

החלטתי שצריך לכתוב פוסט סיום, אחרון חביב.

אז ככה, הבלוג הזה נפתח עם המון התלהבות והתרגשות.

כתבנו את הסיפור הזה באמת בכיף, אבל עם הזמן זה התחיל להרגיש כמו מן סוג של נטל. הרי אי אפשר להתחיל משהו מבלי לסיים אותו. הקטע הזה שהסיפור לא גמור קצת מפריע לי, אבל ת'אמת?! כבר אין לי סבלנות להמשיך אותו וגם אין לי זמן.

הסיפור הזה התחיל ממש סבבה, אבל המשיך משעמם. לא בהתאם לציפיות ונמרח לגמרי.

טוקיו הוטל כבר ירדו מסדר העדיפיות המוזיקלי של שתינו (למרות שלי לפחות, תמיד תשאר פינה חמה בלב בשביל טוקיו ובשביל כל תקופת ההערצה הזו שבאמת היתה מדהימה).

בקיצור, אל תפתחו יותר מדי ציפיות לגבי הבלוג, כי הוא כבר לא ימשיך לפעול יותר.

אני ממש מצטערת, ותדעו שהתגובות שלכן בזמן הכתיבה שלנו ממש חיממו את הלב ונתנו לנו מוטיבציה לכתוב.

אוהבת המונים,

לידור.