בין זינוק לזינוק

אני מרגיש רע.

אולי זה סתם מין "מחזור" נפשי כזה.

ריקנות כזו, חלל.

כרגיל, אני לא מצליח לשים את האצבע על הבעיה.

אני חושב שאין לי בטחון עצמי.

שזה מצחיק. יש לי אפילו עודף בטחון עצמי. אין דבר שאני לא מסוגל לעשות. בכל תחום, בכל מקום.חוץ מהתחום הזה.

התחום הבין-אישי. לא יודע איך לקרוא לזה, כי המושג "התחום הרומנטי" לא נוח לי.

יש לי חוסר בטחון משווע בכל הנוגע לאיך שאני נראה ואיך שאני נתפס בידי אחרים. שמן מדי, מכוער מדי, אני מצליח למצוא פגמים (ולעיתים הם הפכים מוחלטים) בכל דבר שאני עושה או אומר, בכל איבר בגוף שלי.

היו לי קשרים, היו לי בני זוג, הזדיינתי לא פעם ולא פעמיים, התחילו איתי.

אבל זה לא קשור.

אני עדיין מרגיש רע.

כאילו שכולם יותר טובים ממני.

העניין הוא שעל אף החשיבה הלוגית והרציונאלית, אני לא מצליח להתנתק מהתפיסה הזו. לא מצליח לשנות אותה.

למשל, אני לא יודע איך אתם תופסים אותי.

אבל אני מניח שאם וכאשר תפגשו אותי, תהיו בעמדה שונה מהעמדה בה סתם אדם פוגש אותי- והעמדה הזו, של אותו סתם אדם, לא נוחה לי. לא כל אדם. כי לא אכפת לי כל כך ממאן דהו שברחוב. הומו. ובעיקר הומו שנראה טוב.

שמעתי את כל הקלישאות, את כל הנחמות. מכיר. יודע.

אבל כל זה לא מיושם.

אני חושב שבאחד על אחד אני יותר טוב. טוב, זו לא כזו חכמה, אבל באמת שאינני מוצא מקום הגיוני לכך שאני צריך להצטייר כהכי חתיך בעיני כולם, על מנת שיילך לי בתחום הזה, להבדיל מתחומים אחרים- בהם אני כן מוצא מקום להקרין שאני יודע יותר טוב מכולם, מה שנותן לי את היכולת שלי להנהיג, לבצע, להצליח.

נקווה שיעבור לי.

למה אני לא יכול להיתקל בו ברחוב? לפגוש אותו בספריה? למה זה חייב להיות בדרכים המגעילות של שוק בשר במועדון או בבאר, או באתרים מגעילים כאלה ואחרים?

אני מסרב ליטול בזה חלק!

לא יודע. אולי לבד זה טוב יותר.

לא שמעתם?

לבד זה הביחד החדש.

גז הדכדוך ממלא את הריאות שלי, ומכביד על הנשימה.

כמו כל דבר, גם הוא בריא, במידה.

נקווה שזה יעבור.

שבת שלום,

ולהתראות.