בין זינוק לזינוק

רטוב.

כל כך רטוב.

אלכוהול זורם, והשכל יחד איתו.

התנשקנו, והחלפנו רוק.

הזענו כל כך כששכבנו, למרות הקור בלילות האלה, והחלפנו גם נוזלים.

אחרי המאמץ שתחילתו בנוזלים, שיאו בנוזלים וסופו בנוזלים, הלכנו לישון.

התיישבתי, ושילבתי ידיים.

חשבתי על כל מה שקורה, על מה שקרה, על מה שיקרה.

הסתכלתי עליך, שוכב לצידי, ישן. מלאך מדהים ביופיו.

רק שמיכה מכסה את גופך העירום, שפעם כל כך רציתי, וקיבלתי.

יהיה לזה המשך? עתיד?

לא סביר.

אתה שחקן.

אם הייתי רוצה לביים, הייתי הולך ללמוד קולנוע. אבל זה לא מה שעשיתי.

אז כנראה שלא תהיה חלק מהחיים שלי, למרות כל מה שאי פעם אפנטז.

אני רוצה חצי שני, כי אני לא שלם.

באמת?

אני לא שלם...?

זה מה שאני רוצה?

ביחד או לחוד?

ומה אני ב-א-מ-ת רוצה?

ומה באמת טוב לי?

ועל סף המירוץ, שכבר התחיל, והתחלתי אותו כרגיל במרחק מטורף לפני כולם, כי אני תמיד דואג לדברים לפני כן, אני תוהה אם יש מקום לזה עכשיו.

כמו בחיים הפיזיים, ככה בחיים הנפשיים.

נזרום,

כי כולנו בעצם נוזלים, שרוצים נוזלים, שנהנים מנוזלים, שעושים נוזלים אחרים.

אל תכעסו עלי.

סיפרתי לכם עלי. הדיעות שלי נובעות מדברים שקרו לי. מנסיון מר על בשרי שלי. מציניות שרכשתי כמגננה. ציניות מיוחדת, אמיתית, בזה לציניות פחדנית. ציניות שמנסה מתוך אופטימיות, אבל שומרת על פסימיות.

שום דבר לא מוצק, שום דבר לא בטוח.

ככה זה העולם הזה.

אבל...היה כיף. אני אוהב בשר.

רוצים גם?