בין זינוק לזינוק

אבן.

אני אבן מוצקה וחזקה.

אף אחד לא יפגע בי יותר.

אף אחד בכלל לא יכול.

הלב שלי חסום לגישה.

להיות אדיש.

להיות בודהיסטי- לא להיות תלוי בכלום. תלות יוצרת סבל.

לכן גם אין תשוקה- תשוקה מביאה לתלות, ותלות יוצרת סבל.

העולם הוא לא מקום אופטימלי. לאלא.

יש למצוא דרכים להתמודד עם חוסר האופטימום.

בהשוואה לאופטימום, חוסר האופטימום הוא נורא ואיום, ומהווה קושי רגשי, נפשי ופיסי עמוק ביותר.

עקה חזקה ומלחיצה.

על כן, מצאתי פתרון.

לא להיות תלוי באופטימום הזה.

להתנתק.

להסתכל על הכל מבחוץ, מלמעלה.

איזה חיים אלה?

אבל אולי לא ניתן לחיות מלבד בדרך זו.

אתה מגזים.

ברור שאני מגזים. אני מבהיר את הנקודה. הגזמה זו תמצא לה מקומה בנקודות שונות בחיים, תוך אי רציפות בזמן ובמרחב, ואולי רציפות למזער לחיים עצמם.

נתרגל:

שב.

עצום עיניים.

תרגיש.

תרגיש את עצמך.

את כל הרגשות שאתה חווה.

את הפחדים, את החששות, את הכעס, את העצב.

את האהבה, את האושר, את השמחה, את ההנאה.

את העונג מאוכל, מסקס, משתיה חריפה, מדברים שאני אוהב.

את הההרגשה הטובה כשנוגעים בי אנשים שאני אוהב, אנשים שאוהבים אותי.

את הפער שנובע מהיעדר הרגשה זו.

טייפון. ברקים. רעמים. גשם קר. בלב ים סוער, ואני בתוך המים. בחושך. לבד. גלים גבוהים מאיימים להטביעני.

רוח חמימה נושבת מהבל פי, מכל חלקי גופי, מעיניי.

עיניים זוהרות בחושך, הילה מאירה מסביבי בזיו.

רוח חמימה מצמצמת, ממעטת.

מרכזת את כל זה לנקודה אחת, במרכז ליבי.

אני נושף- והכל יוצא החוצה.

נותרת רק שלווה. רק רוגע.

פתח עיניים.

אני אבן.