RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
Moral Issues
לעיתים תכופות מדי לאחרונה אני מוצא עצמי מתחבט בשאלות מוסריות המשחרות לפתחו של האדם המודרני.
היה אפשר לבוא ולחשוב שדווקא דיעותיי הסוציאליסטיות-אדומות-שמאלניות, הן אלה שתגרומנה לדילמות וללבטים, שכן פעמים רבות מוצא עצמו הסוציאליסט נאלץ להדוף טענות בקושי רב בעד פיטורי עובדים והפרטות, בעד כיבושים ואפליות, הנובעות מאמונות מושרשות, נטיות לב חזקות, והגיון קלוקל ומעוות- שרק שיווקם, שפע כספם והגמוניות כוחם נותן להם לשרוד במאגר הדיעות האנושיות.
אלה את אלה מצליח אני ברוב המקרים, בשימוש במתנת ההגיון בה ניחנתי, ובשיטה הסוקראטית הישנה, הטובה והמועילה להפליא, לסתור טענותיהם של אלה, ולהעביר רבים מהימנים צד לעבר דרך השמאל הישרה והטובה.
דווקא דיעותיי הירוקות מעמידות אותי במבחן מוסרי-מחשבתי גדול מאין כמוהו.
תארו לעצמכם,
בדור של הוריכם, חיו להם 2 מיליארד בני אדם בכדור הארץ- שיא של כל הזמנים, הכפלה של פחות מיובל- וזאת גם בהתחשב באינפלאציה בחיי אנוש שהביאה המחצית הראשונה של המאה ה-20, על שלל מגפותיה, משבריה הכלכליים ושתי מלחמות העולם שהתרחשו בה.
מאז, שילשנו את עצמינו.
האיזון בין האדם למערכת האקולוגית בה הוא חי הופר.
אנו מכלים את המשאבים שלנו בקצב הרסני, והורסים את אפשרותם להתחדש. אורח החיים שלנו, הבזבזני והנוח כל כך, הוא הרע ביותר שיכולנו לנהוג בו לסביבה שלנו.
המסר מכל זה פשוט ביותר. או שנבצע שינוי עמוק ויסודי, או שזה עניין של זמן עד שניפגע קשות ונישא בתוצאות מעשינו. אינני יודע אם קיימת נקודת אל חזור, לפחות בחלק ממגוון הנושאים האקולוגיים אכן קיימת כזו, אך גם בהיעדרה יכול מיננו להביא על עצמו כליה.
אם כן, בראש ובראשונה, יש לצמצם את הילודה.
וכאן מתחילה הדו פרצופיות המוסריות אצלי, האמביואלנטיות המייסרת כל כך.
נדמה שעניינים כגון אלה הם בעייתיים. למי הזכות לאסור על הבאתם של ילדים לעולם?
מי יטול את הזכות מאישה להרות?
יש גם לשמור על היערות ושטחי הבר שעודם קיימים בעולמינו.
אך אלה נמצאים בעיקרם ביבשות כמו אפריקה, דרום אסיה ודרום אמריקה, בהן התושבים מתמודדים עם בעיות קשות מאוד שהארצות ששיעבדו אותם בעבר ונהנות מהגזל שחמסו בזמן שיעבודם, ממאנות עתה להשיב את חובן ולסייע להם. הם צריכים אוכל, תרופות, כסף. העצים, חיות הבר, השטחים- כל אלה משאבים שביכולתם לנצל. "בטח" יאמר האפריקאי, "נוח למערבי השמן לדאוג לשמירת הסביבה, כל עוד את סביבתו הוא כבר ניצל, הרס והשחית לטובתו הוא, ועתה אומר הוא לנו לגווע ברעב כדי לשמור על מה שנותר!"
מי יפתור להם את הבעיות....?
בבחינה ראשונית, ברור שחייהם של כמה אנשים שווים פחות מעתיד כדור הארץ, אולם אנו פורצים כאן גבול ופותחים תיבת פאנדורה מלאה ברעות חולות- הקרבת הפרט לטובת הכלל. מי יחליט מהי טובת הכלל? ומה יהיה על האדם היחיד, הנמצא במרכז?
נראה שהתשובות לנושאים אלו הינן מורכבות, כיאה לתשובות בעולמינו המורכב.
"היה אתה השינוי אותו אתה מבקש לחולל" אמר גנדי.
קשה לי.
קשה לי להיות צמחוני, ואף טבעוני, קשה לא להדפיס על צד אחד ולהשתמש בדפי ב', קשה לא להשתמש בשקיות ניילון אלא בשקית מבד שאתה מביא מהבית, קשה להפגין, קשה להתנדב, קשה לחשוב בכל צעד ושעל מה מוסרי ומה לא, מה נכון ומה לא.
בסופו של דבר, אני נותר פאסיבי. לא עושה דבר. בטלן.
ואולם כך הוא המוסר- לא כללים המובאים כתורה מסיני, אלא שאלה בה אדם צריך להתחבט בכל צעד ושעל. ומה על חייו הוא? שהרי על אף מוכנות חלקינו להקרבה עצמית, איש איש לפי ערכיו- מהו אדם ללא עצמו?
נראה שאשוב לנבור בדברי ראשונים, פילוסופים גדולים שחשבו על המוסר לפניי, ואז אוכל לגבש מסה תיאורטית שתשביע את רצוני.
מעשיי, כמובן, יישארו בגדר ההווה. נדמה שייעודי הוא לתכנן תכניות בהן לעולם לא אעמוד- ועם זאת, יעידו עלי קרוביי שאיש רב פעלים אנוכי.
מילא.
שבת שלום,
ולהתראות
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: