בין זינוק לזינוק

אני מצטער,

אבל אין לי זמן.

יש לי כ"כ הרבה מה לעשות- אז אעדכן על הכל בפעם אחרת.

ויש המון.

אני מקווה שזה לא יתמסמס כמו תמיד.

על כל פנים, הסיפור הבא נכתב בערך לפני 5 דקות, והומצא בזמן שהוא נכתב.

אני אוהב אותו משום מה, והוא די חצוף ושחצני. אבל לפעמים אני מרגיש ככה.

================================================

בריאת ההגיון

כשאלוהים ברא את העולם (זו רק מטאפורה, להירגע ומהר...)

 הוא חילק לכל ברואיו תכונות שונות

 כשהוא נתן לכולם את היכולת להנות ואת השמחה,

 כולם רצו החוצה

 הוא צעק "רגעעעעעע!!!!!!!!!!"

 אבל כולם יצאו

 הכיפה שלו נפלה מרוב הרוח שהם עשו

 הזקן הלבן התנפנף

 "איי איי איי..מה אני אעשה?! לא חילקתי להם הכל....ידעתי שהייתי צריך לחלק להם את הכיף אחרון!"

 ואז הוא ראה איזה יצור קטנטן שנותר על עומדו

 Wallaby שמו

 "לא הלכת איתם?" שאל אלוהים

 "לא, חילקת לי מעט יותר סבלנות מלכולם" ענה היצור

 "מזל שהיה לי את השכל לעשות לפחות את זה!"

 "תשמע, חמוד, אני מחלק לך עכשיו את ההגיון. את הכמות שרציתי לתת לכולם."

 "כל הרזרבה תהיה אצלך. זה יהיה קשה לחיות עם כל כך הרבה אנשים לא הגיוניים בעולם, אבל אתה תסתדר"

 "עכשיו אנצח תמיד בכל ויכוח! תודה אלוהים!"

 Wallaby החל לצאת, ואלוהים פנה והסתובב אל שולחנו.

"תסגור את הדלת-" הוא החל לומר,

אבל היא כבר נסגרה לפני שאלוהים סיים את המשפט

כי הגיוני שאדם יסגור את הדלת בצאתו.