החיים שלי מחוספסים.
למה?
כי הם סדרה ארוכה של עליות ומורדות שווים בגודלם.
נשבע לכם, קרו לי דברים מאוד רעים בחיים, בכל קנה מידה של כל בנאדם. על חלקם סיפרתי במסגרת הבלוג הזה. נפילות שחבל על הזמן.
מצד שני, היו לי גם עליות, אבל מה זה עליות? מטאוריות! זה היה יכול להיות אחלה רכבת הרים.
אבל זה לא רכבת הרים.
למה?
כי גם בעליות האלה, במורדות, בפסגות, בשפל, גם זה מחולק, לעליות ומורדות. אתם מבינים? הכל מחוספס! כמו לשבת על כיסא כזה ישן, עם מושב מעץ שמהנכדים שלו כבר עשו נייר, וכולו כבר מתקלף, ויש עליו מסמרים. כואב בתחת. מסוכן אפילו.
כבר אין שגרה, אין. היא מתה איפשהו בחודש החמישי להריון שלי אצל אמא בבטן.
הכל מחוספס. שום דבר לא יכול ללכת אצלי חלק. אי אפשר שדברים פשוט ילכו, יסתדרו. יש נפילות, ואז השקעה מצידי, ואז עליה מדהימה, כמו שצריך היה מבחינתי להיות מלכתחילה.
לפעמים אני עושה תרגילים- עושה כאילו לא אכפת לי מהעניין, עובד על עצמי, בתקווה שמשהו ילך בסדר. אבל עולים עלי כל הזמן. הכל תמיד מחוספס.
לא יודע לאן זה מתכוונן כל העסק, אני רק יודע שזה מוציא אותי הרבה פעמים לא-מושלם כפי שהייתי רוצה לצאת. מחנכים אותי, מכניסים בי קצת ענווה, זה טוב.
חיספוס זה כמו קו סינוס כזה. סה"כ ישר, אבל יש עליות ומורדות. עושה אחלה מוסיקה, ולרוב או משגע אותך במתמטיקה, או מציל לך את החיים במבחן.
כמו מסלול של קנגרו. של וואלבי. של כל יונק כיס שמקפץ לו. פעם למעלה, פעם למטה. אי אפשר ללכת ישר.
נועדתי לקפץ. אז בסדר. אומרים שיונקי הכיס פרמיטיבים, אבל הם חיים אחלה באוסטרליה. ומה שמתאים לחיים באוסטרליה בטח מתאים גם בשבילי.
הכל דברים קיצוניים, הכל בדרמה. למה זה צריך ללכת ככה? למה????
ודווקא לי, זה שמנסה לברוח מזה. זה שבא לו להעיף כאפה לכל אחד מהמשתתפים בכל פעם שמראים את הפרומו של החרא הזה, פרוייקט מסלול, בערוץ 2. מה נסגר??? ערוץ הקבלה יותר מעניין מזה!!!
והכל כמובן מזימה של אלוהים. אתם רואים? אני כבר אמרתי לכם, ולא עכשיו. כבר ממזמן. רק כיוון שאני לא מאמין בקיומו הוא עושה לי דווקא. כמו אמא שלי שלא מדברת איתי אם אני אוכל חלב אחרי בשר. היא מאוד אלוהית בתגובה שלה.
יאללה, מועדי ב' ברבאק.
מישהו בטעות אמר חופש קיץ? יש לך שבת!! יפה. ציוץ אני לא רוצה לשמוע!!!