בין זינוק לזינוק

אנקדוטה קטנה-

אתמול לקראת השעה 6 רקדו להם לקול טראנס קופצני שני מסוממים צעירים מחסידות ברסלב בכניסה לגן מאיר בתל אביב, שמצאו להם הצדקה לדרך חייהם הנלוזה בהיותם חיים תחת חסות כנפיו של הרבי נחמן מאומן ורעיונותיו המהפכניים. כמה מהפכניים שהם לא יהיו מבחינת תנועת החסידות בפרט והיהדות האורתודוקסית בכלל, אני בספק אם הוא עצמו לא היה לוקה בליבו למראה ההיפים האלה שמפזזים בשמו, אבל הרי זו מטרתה של הדת- להצדיק דברים שאתה מעוניין לעשות אך אין ביכולתך להסביר את מטרתם.

על כל פנים, כהרגלם, הסתובבו להם כלבים רבים באותה השעה בגן. לאחרונה ותוך לימודי התנהגות בעלי חיים הגעתי למסקנה שנקודת השיפוט הטובה ביותר מבחינתי לתבונה שאיננה אנושית, היא להסתכל על כלבים כעל ילדים. ובאמת, כשאני מחליף בין שניהם בראשי, הם פחות או יותר מתנהגים אותו הדבר. כלבלב שחור וחמוד כזה, מגזע עב בשר ופחוס אף נבח בבהלה על אותם הברסלבים, בזמן שאדוניו ישב לו על ספסל קרוב. לאחר מכן הוא התקרב, סובב את ראשו ימינה ושמאלה כמנסה להבין מה נסגר איתם, ואז השמיע נהמה פולנית כזו, של ייאוש, שכללה גם אנחה בסופו של דבר. "משוגעים..." הוא בוודאי חשב.

ואני, שראיתי זאת, חייכתי לי בדרכי למרכז הגאה.

אם גם הכלב חושב שאתה מוזר, אתה כנראה מוזר.