בין זינוק לזינוק

לאחר ששוב ה-PCR איכזבני במעבדה, החלטנו לסיים את היום מוקדם מן הצפוי ולחשוב בדרך החוצה מהאוניברסיטה על שינוי מרכיבי הריאקציה, בתקווה שכזה שינוי יביא להצלחה.

לעזאזל.

יצאתי בתחושה רעה מעט, כועס על הדנ"א שסירב להשתכפל במבחנות שלי, כועס על הכמויות הזעירות כל כך בהן הדבר נעשה, כועס שאינני יכול לראות מה לעזאזל הולך שם במבחנה, ולהבין מה לא בסדר...למה זה כזה קטן?!

הגעתי לספריה הגדולה, הרחוקה מעט ממחוזות הביולוגיה שלנו, במטרה לשאול ספר עזר להבנת אפלטון וכתביו. כן, עיסוק בפילוסופיה החל להיות מנת חלקי בשבועות האחרונים. מסתבר כי הדבר מסייע בעדי לסתום חורים, פרצות וסדקים במחשבה המדעית שאני מנסה לגבש לעצמי.

ללמוד כתבים בני 2500 שנה...מזכיר לי ימים דתיים יותר. וממש כמו גמרא, גם פילוסופיה יש ללמוד ב"חברותא", בשניים לפחות, והתחושה היא סך הכל מאוד מאוד דומה.

קראתי את הספר, בתקווה לסיימו כמה שיותר מהר, באוטובוס וברכבת ובאוטובוס הכתום.

באמצע הדרך לערך עלה בחור דתי צעיר שנראה להוט לשוחח על דתיותו ולחלוק תובנותיו עם העולם. ובכן, אני קראתי ספר, והיה ניתן לקחת זאת ל-2 מקומות: 1) אל תפריעו לי, או 2) אני אינטליגנט, איתי כנראה אפשר לדבר. הוא הגיע למקום השני.

"מה זה, פילוסופיה?" הוא שאל.

"כן".

"אתה לומד פילוסופיה?"

"לא, ביולוגיה" עניתי.

"אז אתה לומד את זה לכיף?"

"פילוסופיה בסיסית כזו, כמו של אפלטון, צריכה להיות נחלתו של כל סטודנט. הכל מתקשר אחד לשני, והדבר חשוב מאוד להבנה" אמרתי.

"הממ..." הוא שקל את צעדיו.

"ודאי לא קראת את הרב קוק" שאל ופילס לו דרך לשיתוף אלוהיו בשיחה.

"דווקא כן" הפתעתי. "אורות התשובה, ספר מעניין". כמובן ששוב דתל"שיותי עמדה לצידי, אבל הבחור בהחלט קיבל רושם שיושב לצידו אדם שככל הנראה לא יוכל לפטור ב"תקרא קצת יהדות, תראה כמה זה דומה, יותר טוב, מעניין יותר"

"ומה אתה אומר? ענק, נכון?" שאל בתקווה.

כאן יכולתי להגיד "כן" ולשמחו, או "לא" ולהיגרר איתו לויכוח.

"הרב קוק הינו כותב מאוחר מאוד יחסית לאפלטון" עניתי, "ואני לומד רק את הבסיס של הבסיס, אפלטון, ממנו שואבים כולם- כולל הרמב"ם והרב קוק- את ההגות הפילוסופית שלהם. מלבד זאת, הרב קוק יוצא מנקודת הנחה של אמונה ברוב כתביו-ופילוסופים יהודים אחרים בכל כתביהם- ועל כן קצת קשה ללמוד אותם בהיותם דוגמטיים כל כך- הפילוסופיה שלהם שונה מבחירה, אם כי גדולה ומעניינת בפני עצמה"

"כן, אתה ממש צודק" הוא אמר. "אני באמת יוצא מנקודת הנחה של אמונה, אינני יודע, אבל מאמין. לכן אינני מתווכח על ענייני ידיעה, אלא רק על אמונה. אני מכבד את הדיעה שלך, על אף שאני מניח שאינך מאמין".

"כן..." עניתי בחולמנות, והסטתי את מבטי לחלון, מהרהר.

חשבתי לרגע על מה שאמרתי, ועל התשובה שהוא נתן לי. אם אדם יוצא מנקודת הנחה של אמונה- תוך כדי קבלה מוחלטת של כלל הידיעה והעובדות- מה רע באמונתו? אם אין הוא מתערב בענייניהם של אחרים, ובא מתוך כבוד בכל נקודת השקה של חייו עם חייהם, מדוע שהם לא יעשו אותו דבר?

בכלל, יכול להיות נחמד להיות דתי שכזה. לא אורתודוקסי במיוחד, אבל בכל זאת...

הבסיס בהחלט קיים שם. הרב קוק הוזכר כאן. גם הבחור שישב לצידי, ושמיהרתי לשפוט לחובה ולקטלג כעוד דתי מיסיונר, היה אורתודוקסי.

יונה לבנה של שלום ריחפה בשמי ראשי באותו הרגע. אם הידיעה הינה אחת, אמונות שונות שאינן פוגעות בה יכולות להתקיים בפלורליזם צבעוני, מועיל ודי מעניין.

אינני יודע לגבי אמונה, רק לגבי ידיעה.

אינני יודע. זו הרגשה טובה לא לדעת מתוך ידיעה שאינך יודע, שאף אחד לא יודע, וששווה להתעסק בזה פעם.

אפלטוני משהו.

אם כן, בניגוד לדעת הערסים מהפוסט הקודם, אינני אנטי-דת. לי בחיי היא מיותרת. אולי בחייהם של אחרים היא לא. עם הורדת המעטה הפרמיטיבי והקנאי, היא יכולה להיות מאוד נחמדה וחכמה.

כשהגעתי הביתה, ראיתי את שחרורה של האם המרעיבה מהמעצר בטלוויזיה. כל זורקי האבנים האלה אינם דתיים כלל, במובן שהגענו אליו באוטובוס.

לסיכום, בוטל איסור הוואלבי על אמונה באלוהים, למרות התנהגותו הבלתי הולמת כלפי וואלבים באשר הם.

לא אהיה קטנוני כמותו.

הלכתי לישון קצת, וחלמתי על אפלטון השמן שצופה איתי בסרט "המאטריקס", ותוהה על הפרת זכויות יוצרים.

הוא גם גמר לי את כל הפופקורן, אבל לא היה לי נעים להגיד לו. זה בכל זאת אפלטון.